פרק א א- בראשית ברא אלהים. ברית אש,.אמר רבי אלעזר, אבא רזא דברית אמאי שוי ערלה במאנא דעפרא,.אמר ליה ברי יומא חדא שאילנא לאליהו, ואמינא ליה, ערלה אמאי תקינו לה מאנא בעפרא, אמר לי ערלה, ודאי איהו בת זוגיה דנחש הקדמוני דגרים מיתה לאדם ולכל בריין, ובגיניה מתקנין מאנא דעפרא, וההוא עפרא מזונא לההוא דאתמר ביה, ונחש עפר לחמו. ובדא אתפרש מבר נש: (זוהר חדש דף צב עמוד א )

פרק א כו- ויאמר אלהים נעשה אדם. נעשה אדם. דא פקודא למגזר ית גיורא למהוי בצלמנו בגזירו דערלה כדמותינו בפריעה ואם נטיר אות ברית, בתרוייהו איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו, ואי מקיים זכור ושמור בשבת איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו ולא אית ליה חולקא בזרעא דישראל. ואם מייחד לקודשא בריך הוא תרין זמנין בכל יומא בקריאת שמע ביממא ובליליא איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו. ואם הוא מנח תפלין דיד ותפלין דרישא בכל יומא דאינון לקבל זכור ושמור איהו בצלמנו כדמותנו ואם לאו לאו. ואי איהו מקיים יבום וחליצה איהו בצלמנו כדמותנו ואי לאו לאו וכלא ברחימו ודחילו דקודשא בריך הוא: (תיקוני זוהר תקונא שבע וארבעין דף פג עמוד ב )

פרק א כז- ...נמצאת אומר, אדם הראשון נולד מהול, שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו. אף שת נולד מהול, שנאמר ויולד בדמותו כצלמו. אף נח נולד מהול, שנאמר נח איש צדיק תמים היה. אף שם נולד מהול, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם. אף יעקב נולד מהול, שנאמר ויעקב איש תם. אף יוסף נולד מהול, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף. אף איוב נולד מהול, שנאמר איש תם וישר. אף משה נולד מהול, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא. אף בלעם נולד מהול, שנאמר נאם שומע אמרי אל. שמואל נולד מהול, שנאמר והנער שמואל הולך וטוב. ודוד נולד מהול, שנאמר מכתם לדוד. וירמיה נולד מהול, שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך. זרובבל נולד מהול, והיה ביום ההוא אקחך זרובבל וגו': (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רסא)

פרק א' כח- ויברך אתם אלהים וגו'. כנגד עשרה מאמרות ברך הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, ואלו הן, פרו. ורבו. ומלאו את הארץ. וכבשוה. ורדו בדגת הים. ובעוף השמים. ובכל חיה. הרומשת על הארץ וגו'. הנני נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'. ואת כל העץ וגו'. וכנגדן נתנסה אברהם בעשרה נסיונות, וכנגדן נאמרו עשר בריתות בפרשת המילה, וכנגדן ברך יצחק ליעקב עשר ברכות, ויתן לך. יעבדוך עמים וגו'. וכנגדן הוכו המצרים עשר מכות, וכנגדן עשרת הדברות, ללמד שלא נברא העולם אלא בשביל התורה: (אוצר המדרשים עמוד תעד ד"ה כנגד עשרה)

טוב להודות לה'. אדם הראשון אמרו. כדי שילמדו כל הדורות, שכל מי שמודה על פשעים ועוזב ניצל מדינה של גהינם, שנאמר, טוב להודות לה'. להגיד בבקר חסדך, לכל באי עולם הבא שהן דומין לבקר. ואמונתך בלילות, לכל באי העולם הזה שהן דומין ללילה. יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו שעשה עמי והצילני מדינה של גהינם. עלי עשור. כל עדיות נאמנות לישראל בעשרה. הכנור שהיה דוד מנגן בו היה בעשרה. עדות המת בעשרה. ברית מילה בעשרה. עדות ברכת השם בעשרה. עדות חליצה בעשרה, שנאמר (רות ד) ויקח בועז עשרה אנשים. אמר הקדוש ברוך הוא, איני רוצה מישראל זמר בכנור אלא הגיון פיהם, שנאמר, עלי הגיון בכנור. (מדרש תהילים מזמור צב)

פרק ב' ד'- אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. פירש"י בה' בראם, ובמדרש בהבראם אותיות באברהם, בזכותו נבראו, נראה היינו אחר שנימול ונקרא אברהם לא קודם לכן, וכמו דתימא בזכות המילה נברא העולם, והיינו בה"י בראם, אחר שנוסף הה"י באברם ונעשה אברהם. (חתם סופר)

שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש וגו'. וכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. והאש היתה ברית בתחלה, וזהו בראשית הוצא משם אש, ונשאר ברית כלומר ברית אש, ר' יוחנן אמר ברית כרותה כרת הקדוש ברוך הוא עם העולם, ועל מנת שיעמוד אברהם ויתקיים העולם בזכותו, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. באברהם, ואותה שעה שכרת עמו הברית באש עמד העולם בקיומו וזהו בראשית ברית אש ברא אלהים את השמים ואת הארץ. כדי שיעמוד באותו הברית אש.והחכמה אומרת למה הביא הקדוש ברוך הוא מבול מים לעולם בתחלת דינו ולא דבר אחר, אלא ראה הקדוש ברוך הוא שהעולם נברא בברית אש וראה שאם ידין העולם בדין (אחר) [אפשר] שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם מפני אותו ברית אש כאשר נברא העולם, אלא מה עשה דן את העולם [במים] בדבר הראוי לכבות את האש כדי להעביר את הרשעים מן העולם שנמשלו לאש שנאמר (יחזקאל טו) מן האש יצאו והאש תאכלם רצה לומר מהאש יצאו בתחלת העולם כשנברא [לכן] בתחלה אמר אמחה את האדם אשר בראתי במים שנאמר והרשעים כים נגרש לאחר כן נאמר מהאש יצאו והאש תאכלם אמר הקדוש ברוך הוא על כן היו נמוקים במים, מכאן ואילך מהאש יצאו והאש תאכלם, וכשחטאו אחר כן דן אותם באש שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש ואימתי נתבסם העולם כשעמדו על הר סיני ונתמלא כלו אש שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים. ר' יצחק אמר והתורה נהיתה ברית בין השם והעולם שנמשלה באש שנאמר הלא כה דברי כאש (ירמי' כג) וזהו ברית אש בראשית: (זוהר חדש פרשת בראשית דף ח עמוד ב)

פרק ג' כא- כתנות עור וילבישם. ועבד יי אלהים לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך חיויא דאשלח מניה על משך בשריהון חלף שופריהון דאשתלחו ואלבישינון פירוש שהכתנות עור הוא מעור הנחש שהלביש על אדם וחוה במקום היופי שהיה להם מלפני זה: (תרגום יונתן בן עוזיאל)

נראה לי, דאחר שהלבישם הקדוש ברוך הוא כתנות עור על כל גופם, ובניהם אחריהם נולדו בלי מלבוש כתנות עור ההוא, אבל השאיר הקדוש ברוך הוא בכל גוף, ערלת הגיד שהוא שיור מכתנות עור שהיה על כל הגוף, והשאיר בהם שריד הזה לעולם, לזכר חטאם נגד פניהם לבושה וכלימה ולחרפת עולם. אמנם מי שרוצה לתקן חטא עץ הדעת ולהסיר זוהמת נחש, יסיר חרפתו וימול בשר ערלתו לאות ברית בינו לבין אלקיו, וזהו מצות מילה בבני אברהם אבינו עליו השלום, ומשום הכי נקרא אברהם אבינו עליו השלום, תמים. בהסר הערלה וגילוי העטרה :(חתם סופר על פרשת לך לך)

ויש להוסיף את דברי החסד לאברהם על הפסוק (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם. שפירש, הערלה שלכם, שאתם גרמתם לכם, כי האדם הראשון נולד מהול בלי ערלה, אלא על ידי חטאיו המשיך עליו את הערלה (סנהדרין לח:) לכן נקראת ערלתכם:

פרק ג כח- ...דבר אחר, מקדם. מקודם לגן עדן נבראת גיהנם, גיהנם בשני וגן עדן בשלישי, ואת להט החרב המתהפכת על שם, (מלאכי ג) וליהט אותם היום הבא המתהפכת. שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו, אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו, רבי הונא בשם רבי אבא אמר חרב מילה, שנאמר (יהושע ה) עשה לך חרבות צורים. רבנין אמרי חרב תורה, שנאמר (תהלים קמט) וחרב פיפיות בידם. כיון שראה אדם שבניו עתידים לירד לגיהנם, מיעט עצמו מפריה ורביה, וכיון שראה שאחר עשרם וששה דורות עתידין ישראל לקבל התורה, נזקק להעמיד תולדות, שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו: (מדרש רבה בראשית פרשה כא)

פרק ד יג- ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. הכא תב בתיובתא ואתחרט, בגין דא וישם ה' לקין אות, הכא רמז אות ברית מילה דקביל יתרו דאתמר ביה ובני קני חותן משה שנפרד מקין, וביתרו אתתקן קין מחוביה. ועוד בההוא זמנא קביל ליה, בגין דאחזי ליה בנוי דקני חותן משה דהוו עתידין למהוי בלשכת הגזית, אמר וכי לחייבא קביל קודשא בריך הוא בתשובה על אחת כמה וכמה לצדיקייא, מיד ויצא קין מלפני ה' בהאי נפק מן דינא וקביל עליה כל מה דאתגזר ביה, דכתיב וישב בארץ נוד. מה דאמר ליה נד שוי עליה ו' ואתעביד נוד, ודא איהו דאתמר ביה וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו. דאם הוה נד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגני. ובגין דתב בתיובתא לקביל עליה אות ברית שוי עליה אות ו' לשזבא ליה, ולא עוד אלא דשוי ליה קדמת עדן. דבגיניה זכה לגן עדן (תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיח עמוד ב )

פרק ד טו- וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו. וישם ה' לקין אות. אות ברית מילה לאגנא עליהו: (תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיז עמוד א )


פרק ה' ג- ויולד בדמותו מלמד שנולד מהול: (ילקוט שמעוני בראשית רמז מב)

פרק ה כט- ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו', וכי נביא היה, אמר רבי שמעון בן יהוצדק למודין היו שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. אמר אדם רבונו של עולם עד מתי, אמר לו עד שיולד אדם מהול, כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו'. ומהו ממעשינו ומעצבון ידינו קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו. קצרו מה שזרעו זורעין חיטין וקוצרין חטים שעורים וקוצרין שעורים ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה: (מדרש תנחומא בראשית פרק יא)

כתיב הכא זה ינחמנו. וכתיב התם (ישעיה כה) זה ה' קוינו לו. זכאין אינון צדיקייא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא עילאה למהוי בשמיה רשימין, ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות, כתיב ויקרא את שמו נח. וכתיב (בראשית כה) ויקרא שמו יעקב. אמאי לא כתיב את אלא התם דרגא (חדא) והכא דרגא אחרא, כמה דאת אמר (ישעיה ו') ואראה את ה'. ואראה ה' לא כתיב, אלא את ה' אוף הכא ויקרא שמו יעקב. דרגא דיליה קודשא בריך הוא ממש קרי ליה יעקב, אבל הכא את לאכללא שכינתא מנא הוה ידע אלא בשעתא דלייט קודשא בריך הוא עלמא דכתיב ארורה האדמה בעבורך אמר אדם קמי קודשא בריך הוא, רבונו של עולם עד מתי יהא עלמא בלטיותא, אמר ליה עד דיתיליד לך בנן מהול כגוונא דילך, והוו מחכאן עד שעתא דאתיליד נח, וכיון דאתייליד נח חמא ליה גזיר רשים באת קדישא, וחמא שכינתא מתדבקא בהדיה, כדין קרא שמיה על מה דעביד לבתר: (זוהר פרשת בראשית דף נח עמוד א )

פרק ה לב- ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח. מה טעם כל דורו מוליד למאה ולמאתים והוא מוליד לחמש מאות שנה אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם רשעים הן אין רצוני שיאבדו במים ואם צדיקים הן אטריח עליו ויעשה תיבות הרבה וכבש הקדוש ברוך הוא מעינו והוליד לחמש מאות שנה שאפילו יפת שהוא גדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה לעונשין, ויולד נח את שם. והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שהוא צדיק, ושנולד מהול, ושייחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, ואברהם יוצא ממנו, וששימש בכהונה גדולה, ושנבנה בית המקדש בתחומו, ומנין אותיותיו תלה הקדוש ברוך הוא לדורות מן דור המבול עד דור הפלגה ש"מ (שלש מאות וארבעים) שנה: (ילקוט שמעוני פרשת בראשית רמז מג )

פרק ו ז- ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. אלף דור עלו במחשבה להבראות, וכמה נימוחו מהם, ר' הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר תשע מאות ושבעים וארבע דורות מאי טעמיה (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור. זה התורה, רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים, מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור זו המילה: (בראשית רבה פרשה כח)