בפרק כ"ז פסוק ח' ואתה תצוה וכו' הביא המדרש תנחומא: ילמדנו רבנו, קטן לכמה נמול? כך שנו רבותינו קטן נמול לשמונה! מה טעם, כשם שנמול יצחק אבינו.

בביאור הדבר: הרי הדבר ידוע שהמילה ליום השמיני, בפסוק ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, (בראשית פרק י"ז פסוק י"ב) ופירשו המפרשים, שכוונת השאלה, לגבי תינוק שנולד בחודש השביעי, והשאלה אם צריך להמתין עד החודש התשיעי ועוד שמונה ימים, או שצריך למולו ביום השביעי ללידתו, ועל זה התשובה, ביום השמיני ללידתו כשם שנימול יצחק, שגם הוא נולד בחודש השביעי, והברית היה ביום השמיני.

עוד פירשו שכוונת השאלה, אם אפשר להקדים את מצוות הברית מיד עם לידתו כדי להיות זריז במצווה זו, וכוונת הפסוק לומר שאחר יום השמיני כבר צריך להיות מהול, ועל זה התשובה, שנמול לשמונה, ועם כל זריזותו של אברהם אבינו בשאר המצוות, נימול יצחק ביום השמיני בדווקא, וכוונת הפסוק ובן שמונת ימים וכו' להורות שדווקא מיום השמיני

בביאור ההקשר לפרשת השבוע, יש לפרש על פי הפירוש המילולי של צווי, שכל מקום שנאמר בלשון צווי הכוונה מיד ולדורות, (הובא ברשב"ם כאן בשם הספרי נשא א') ויש לפרש כמו כן בקיום אברהם אבינו את מצוות המילה שנאמר בו: וימל אברהם את יצחק בנו כאשר "צוה" אותו וכו' (בראשית כ"א ד') שהכוונה שמצוות המילה היא ציווי לדורות.

בהמשך מביא המדרש: אמר רבי שמעון בר יוחאי, בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו והוא מל אותו, וכל כך למה? אמר רב נחמן בר שמואל כדי לעשות רצון בוראו, הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה.

אמר רבי חנינא, ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטוה, הוא שהכתוב אומר, ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך. (תהלים ע"א י"ד)

ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום.

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי. באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים ביום הכפורים, לעבוד עבודת היום ולכפר בכך על עוונות בני ישראל, אמר רבי חנינא בנו של רבי ישמעאל, זכות המילה שישראל מקיימים ושומרים היתה נכנסת עמו להגן בעדו ולסייעו, וכנרמז בפסוק, שנאמר (ויקרא ט"ז ג') "בזאת יבוא אהרן" זו המילה שרמוזה בתיבת זאת, כמו דאת אמר (בראשית י"ז. י) "זאת בריתי אשר תשמרו" וכן הוא אומר בזכויות הכהן גדול (מלאכי ב' ה') "בריתי היתה אתו החיים והשלום".