ל"א-י"ז: ר' אליעזר אומר, לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, דבר שהברית כרותה לו ואיזו זו מילה.

והביאור שכשעושה המילה לא נקרא מחלל שבת, כי נכרת במילה ברית על השראת השכינה בישראל שהשבת מורה עליו.

ויש שפירשו, שהכוונה שהרי עובד כוכבים ששמר את השבת עד שלא מל חייב מיתה, וזה הפירוש שכדי לעשות את השבת צריכים לקיים מקודם מצות מילה.

ויש שפירשו, שהשבת ומילה אינם בטלים מישראל לעולם, וזה הפי' לדרתם ברית עולם, שהשבת כמו המילה ברית עולם.

ויש שפירשו, שתמיד יש לישראל שתי אותות, בחול-תפילין וברית, ובשבת-נקרא ברית ואות.

ויש שפירשו, שבמילה נאמר (בראשית י"ז ז') והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, וכאן דורש, שהשבת הוא ג"כ דבר שהברית שנאמר במילה כרותה לו, היינו שהשבת להיות לכם לאלקים.

שלשה דברים נאמר בהן שהן אות בין הקב"ה ובין ישראל ואלו הן: מילה ושבת ותפילין. מילה, דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם. שבת, דכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. תפילין, דכתיב והיה לאות על ידכה. וכל ירא שמים יזהר שיהיה בו תמיד שני אותות מאלו השלשה. כיצד, בחול יש לו שנים מילה ותפילין. ובשבת שאין מניחין תפילין שנים, מילה ושבת.

ויש שכתבו סימן לדבר שב"ת, שבת במקום תפילין, ובחול הפוך תב"ש, תפילין במקום שבת.

ברית עולם, עשרה דברים נאמר בהן ברית. הקשת, המילה, השבת, עבודה זרה, תלמוד תורה, הלויה, שחרור עבדים, כהונה, מלכות בית דוד, וארץ ישראל. (מדרש שלשה וארבעה)

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם. דע שעשרה דברים נאמר בהם ברית, וכל אחד מהם היא הבטחה על איזה דבר. א' הקשת היה הבטחה נגד המבול. ב' המילה היתה הבטחה לריבוי זרעם כאומרו (בראשית יז ב-ו) וארבה אותך מאד מאד והפריתי אותך. ג' והשבת היא הבטחה לביסוס המלכים, כמו שנאמר (ירמיה יז כד כה) והיה אם שמוע תשמעו אלי נאם ה' לבלתי הביא משא, ובאו בשערי העיר הזאת ובאו בשערי יהודה. ד' עבודה זרה, שנאמר (מלכים ב'' י"ז ל"ה) ויכרת ה' אותם ברית ויצום לאמר, והיא הבטחה מן הגלות, שנאמר (ירמיה ל"ה ט"ו) ואל תלכו אחרי אלהים אחרים, וכמו שאמר בפרשת כי תוליד (דברים ד'). ה' והתורה היא הבטחה לגמול האחרון שנא' (שמות ל"ד כ"ט) ומשה לא ידע. ו' ושיחרור העבדים בשנה הז' הוא הבטחה ממיני הפורענות שנאמר (ירמיה ל"ד י"ז) אתם לא שמעתם לקרא דרור איש לאחיו. ז' ח' ואל כהונה והלוים (מלאכי ב' ד') וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה. ט' ומלכות בית דוד שנאמר (תהלים פ"ט ד') כרתי ברית לבחירי, והיא ברית, ר"ל, שאפילו אם תיפסק זו על ידי קושי הגלות תשוב ותצטרף, ואמר (ירמיה ל"ג כ') אם תפרו את בריתי וגו', גם בריתי תופר את דוד עבדי. והי'. היא ארץ ישראל, שנאמר (בראשית ט"ו י"ח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, והיא הבטחה שהעם יחזור אליה וידורו בה שנאמר (תהלים ס"ט ל"ו) כי אלקים יושיע ציון.

ל"א-ט"ז י"ז: ברית עולם ביני ובין בני ישראל, גדולה היא השבת שהיא אחת משלש בריתות שנתן הקב"ה בינו ובין בריותיו, ואלו הן: הקשת, והמילה, והשבת, הקשת מנין, שנאמר, והיתה הקשת בענן וגו'. המילה מנין, שנאמר זאת בריתי. השבת מנין, שנאמר לדרתם ברית עולם ביני ובין בני ישראל.

רבן שמעון בן גמליאל אומר מה ביני וביניכם האמור בקשת, הצלה מן המבול, אף ביני וביניכם האמור בשבת ובמילה, הצלה מן הגיהנם, אשריו לשומר שתי מצות הללו. (משנת ר' אליעזר)

בראשית בר ראש המלה, ית אחרית המלה והוא ברית ובזכות המילה והשבת ברא הקב"ה את העולם ומנין שנקראה שבת ברית שנאמר לדרותם ברית עולם וגם המילה נקר ברית וכו'. (מדרש אגדה בראשית א' ב')

אות הוא לעלם, מגיד שאין השבת בטלה מישראל לעולם, וכן את מוצא שכל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידם, כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן, נתקיימו בידן וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן, לא נתקיימו בידן. (מכילתא)

אות הוא לעלם, מילה גופה דברי הכל דוחה שבת, מנלן כו' אמר ר' אלעזר אתיא אות אות (בשבת כתיב אות היא לעולם ובמילה כתיב והיה לאות ברית). (שבת קלב:)