ולא עוד אלא שכל ישראל נימולים באין בג"ע, כי הקב"ה שם שמו בישראל כדי שיכנסו בגן עדן, ומה השם והחותם ששם בהם הוא שדי הש' שם באף והד' ביד והיו"ד במילה, ולפיכך בעת שישראל הולך לבית עולמו יש מלאך ממונה בג"ע שלוקח לכל בר ישראל שהוא מהול, ומביאו בג"ע, ושאינן נמולין, אע"פ ששני אותיות יש בהן מן השם שהוא שדי, שיש בהם הש' מן האף, והד' מן היד, ולא יש בהם היו"ד מן שדי, הוא לשון שד, כלומר שהשד מוליך אותו לגיהנם, וישראל שהוא מהול ועובד ע"ג הולך ליכנס לגן עדן והקב"ה מצוה למלאך ומושך ערלתו ועושה ערלתו כמו שלא היה מהול מעולם, ושלא יבא בג"ע אלא בגיהנם

ודבר גדול ברית מילה וחביבה לפני הקב"ה וכל בריות העולם בין אדם בין בהמה בין חיות ועופות ורמש כלן מפחדים מישראל שהוא מהול.(מדרש תנחומא צו פרק יד)

פרק ז'-ל"ז, זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ששה קרבנות נאמרו בזה הפסוק, כי כל העולם שנברא בששה ימים עומד בזכות הקרבנות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"א) על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ועכשיו שבטלו הקרבנות, אז המילה במקום הקרבנות.