פרק ט' ד' -א"ר יצחק נאמר במילה עבודה, ונאמר בקרבנות עבודה, מה עבודה האמורה בקרבנות-דמים, אף עבודה האמורה במילה-דמים, למה זרע יעבדנו, כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקב"ה כקרבנות, לפיכך נגלה הקב"ה על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות, שנא' (ויקרא ט) שור ואיל לשלמים לזבח וגו' כי היום ה' נראה אליכם. (מדרש תנחומא וירא פרק ו)

ר' יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, רבי לוי פתח (ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה'. אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו ה' באלוני ממרא: (בראשית רבה פרשה מח) וכתב החתם סופר (אורח חיים סימן קנח) ונראה פשוט דאותו ק"ו בעצמו יאמר אקרא ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו (דברים ל"ג י') ומה זה שלא הקטיר אלא קטרת לשמי יברך ה' חילו, זה שנימול לשמי (על אחת כמה וכמה) .... ובמס' גיטין (נ"ז:) אמרו חז"ל כי עליך הורגנו כל היום, זה מילה שניתנה בשמיני, ופרש"י דהרבה מתים על ידי זה, נמצא שלפי עניות דעתי, הוא קל וחומר גמור מדאורייתא, שכל שימצא בקרבנות ימצא במילה עכ"פ. ועוד ממקומו הוא מוכרע, שהרי כתיב כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפיך וגו' ופירש"י בריתך הוא ברית מילה, ועל יורו משפטיך פירש רש"י ראויין הם לכך, פירוש על ששמרו בריתך, ע"כ בשכר זאת זכו לכל האמור בקרא, והיינו קטורת, שעי"ז ברך ה' חילו, א"כ הרי קמן בזכות ששמרו ברית מילה במדבר זכו כל השבט לעולם להיות מקטירי קטורת המעשרת, א"כ מיני' ילפינן לכל העוסק במצות מילה שהוא כקטורת ומעשרת אותו על כל פנים, והא דלא מייתי המדרש פסוק זה, משום דאטו כי רוכלא לחשוב ... וק"ו זה אמת ברור הוא:

פרק ט' ו' -ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. מהו זה הדבר ? על המילה ! אמר להם, כמה דתימא (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע, אשר צוה ה' לעשות לאברהם. משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב, והיה כהן, והיה לו טומאה בתוך ביתו של אוהבו, והיה מבקש להביאו בתוך ביתו, אמר לו הכהן, אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך, שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך, וכשידע החנוני שאין שם טומאה הלך והביא הכהן אל ביתו, כך הקב"ה כיון שביקש להראות לאברהם אוהבו, היתה ערלה תלויה בו, כיון שמל עצמו מיד נגלה, שנאמר (בראשית י"ז) בעצם היום הזה נמול אברהם, ואח"כ וירא אליו ה', לפיכך אמר להם משה, המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם בעת שביקש להראות לו, אף אתם מי שיש בכם ערל יצא וימול עצמו וירא אליכם כבוד ה'. (במדבר רבה פרשה יב)

פרק י' ג' -וידום אהרן, מה היה לו לומר ביום השמיני ימול בשר ערלתו. מדרש פליאה וביאר ביערות דבש... הטעם מפני מה נימול לשמונה, שלא יהיו אביו ואמו עצבים והכל שמחים, (נדה לא:) אף פה היה כך, שאהרן יכל לטעון שהכל שמחים שנתקדש המשכן והוא ואשתו עצבים במיתת בניהם, ועם זאת- וידום אהרן. (חלק שני-דרוש י"ז)

ובספר יצב אברהם מבאר, על פי מאמר חז"ל מה שאמר משה רבינו לאהרן הכהן (זבחים קט"ו:) לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה. ובאמת כל יהודי מקיים את ענין המסירות נפש ושפיכת דמו למען קדושת שמו יתברך במה שנימול, ולפי זה היה אהרן יכול לטעון "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" שבמה שמלו עצמם לשמונה קיימו כבר את ענין קידוש ה' ולמה היו צריכים לקדש שוב את שמו יתברך בגדולתם ואף על פי כן וידום אהרן.

פרק יא' ב' -זאת החיה אשר תאכלו. זה שאמר הכתוב, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי. (תהלים מ) אשריכם ישראל, שבכל אבר ואבר שבכם, נתן מצוה, שיש מאתים וארבעים ושמונה איברים באדם, ולכך אנו אומרים, בכל יום ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, חלולים חלולים בגימטריא רמ"ח הוי כמנין איברים שבאדם, בראש לא תקיפו פאת ראשכם שנאמר (ויקרא יט) בבשר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם (שם) ועוד מצות מילה שנא' (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם. ועוד שחתם שמו שהוא שדי, בבני ישראל, השי"ן באפין, והדל"ת ביד, והיו"ד במילה, ומסביר השי"ן באפים שלא יקבלו ולא יהנו מגזל, והדל"ת ביד שיהא משא ומתן של אדם בכשרות ולא בגזל, היו"ד במילה שלא יחטא אדם וכו' (תנחומא שמיני פרק ח) ופירש בספר עבודת ישראל, דהנה כל איש מישראל רצונו לעשות רצון קונו בתורתו ותפלתו, אמנם היצה"ר שבקרבו וכח המתאוה שבמעיו הוא מונעו מעבודת השי"ת שמסיתו לכל תאוות אכילה ושתיה, ... ובפרט חס וחלילה מי שנכשל במאכלות אסורות, ובדברים הטמאים ונתפטם באיסור. אשר לא כן, אורח צדיקים שהוא כאור נוגה המשברים תאותם, ולא למלאות כרסם, לכן לבם ברשותם לעבוד את ה' בתורה ומעשים טובים. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בענותנותו, לעשות רצונך אלהי חפצתי, שזה בודאי שרצוני לעשות רצונך, אמנם העיקר ותורתך בתוך מעי, לשמור התורה במעי ולא לתת התפשטות לכח המתאוה שבמעי כדי שלא יעכבני מללכת בדרך אמת, ולכן סמך המדרש הפסוק הזה לפרשה זאת החיה אשר תאכלו, שהזהיר הכתוב שלא לאכול דברים הטמאים ולא תשקצו את נפשותיכם, ויהיה על ידי זה מניעה מעבודת השי"ת ואהבתו, כי הדברים הטמאים נקראים בשם אסור שהם אסורים בקליפה ואין להם עליה עד ימות הקץ שיעבור רוח טומאה מן הארץ ...וזהו שאמר המדרש, אשריכם ישראל, שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה, רצונו לומר, שעל ידי כן שאתם מקדשים כל אבר והם רמ"ח מצוות לקבל קדושת רמ"ח מצוות עשה וזה מביא אתנו להיות כסא ומכון לשבתו יתברך.