פרק כ"ב כ"ו -והיה שבעת ימים תחת אמו. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, משל למלך שנכנס למדינה, וגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן, לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא המלכה תחלה והיא משפרת ומיפה את המתנה שמביאים למלך וכמו כן השבת נותנת כח, ותוספת קדושה, לתינוק הנולד, כך אמר הקדוש ברוך הוא, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת שנקראת שבת המלכה, שהרי אין ז' ימים בלא שבת ביניהם, ואין מילה בלא שבת, הדא הוא דכתיב, ומיום השמיני והלאה ירצה: (ויקרא רבה פרשה כ"ז -תנחומא)

הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ה סעיף י"ב הביא בשם התרומת הדשן, וזה לשונו עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא ג"כ סעודת מצוה. וכתב הט"ז שיש להביא סמך ממדרש זה למנהג. ועוד כתב שם הט"ז עוד טעם לסעודה זו, כדי לנחם את הבן המתאבל על תורתו ששכח בצאתו מהרחם, וכתב על זה החתם סופר (בדרשות ח"א-קע"ח) ששתי הטעמים הם טעם אחד, שאם לא היה שוכח תורתו היה ראוי לקבלת פני השכינה כל שעה בין בחול ובין בשבת, אך הואיל ושכח תורתו אינו ראוי לקבלת פני השכינה טרם יעבור עליו שבת:

לפי דברי המדרשים מוכרח כדעת המקובלים שבליל שבת הוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין והעליה למלכות, והיא הנקראת המטרונא. שאם תמצא לומר שכוונתו במלת מטרונא סתם על קדושת שבת, קשה מה מועיל הטעם שאמר על הציווי שציונו ומיום השמיני וגו' ודי היה בשבעת ימים ומיום השביעי ירצה כי אין לך שבעה ימים בלא שבת. אלא על כרחך כדברי המקובלים, ומשום הכי צריך להיות שמונה ימים שאם יהיו רק שבעה ימים למשל כשנולד האדם או הבהמה ביום שבת בבוקר אז ירצה דמם ביום הששי שהוא יום שביעי ללידה ולא יראה פני המטרונה היא המלכות בליל שבת ולכן צריך שמונה ימים. וביאור הענין על פי מה שאמרו (ברכות י:) אשה מכרת באורחין יותר מהאיש, ודרכה לבדוק ולעיין היטב אם הגון אם לא, וכן המלכות שמים והבן. וכן כל אדם יוכל להבין ולדעת במחשבותיו בליל שבת אם תיקן ימי החול כראוי. ולפי זה ניחא ונוכל למצא טעם למנהג העולם שעושין סעודת זכר בליל שבת קודם המילה לילד היולד. לפי הנ"ל שעיקר הכנה למילה לזכר הוא על פי סעודתא דחקל תפוחין קדישין. ולכן עושין סעודת זכר ולרמז על זה כי על פי אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר להכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה: (עבודת ישראל)

אמר ר' יצחק, משפט אדם ומשפט בהמה שוים, משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה, כלומר אם הבאת לפני קרבן ברצון ובטובה הוא קרבני, ואם באונס על כרחך איני מעלה לך שתקריב לפני אלא אשה לה'. ודכוותה (במדבר כח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי מאי לאשי אמר להם הקב"ה אם הבאתם ברצון ובטובה הוא קרבני ואם באונס הרי הוא לאשי ואינו לשם: (ויקרא רבה פרשה כ"ז -תנחומא)

יש לפרש על פי מה שביאר בספר מלא העומר, על מה שכתוב, והיה שבעת ימים תחת אמו. כל מקום שכתוב והיה הכוונה בשמחה, וכאן, מאחר שחפץ ה' שלא יקריב קרבן עד יום השמיני, אם כן יש לאדם לשמוח בזה עצמו שממתין בכל יום עד יום השמיני, וההמתנה צריכה להיות בשמחה, ורק אז נרצה לקרבן ה', וכמו כן יש לפרש שעל ההורים להיות בשמחה ולצפות לקים את מצות המילה מיום הולדו ועד שזוכים למולו.

בספר גנזי ישראל פי' את המדרש, דלכאורה יקשה איך יועיל לאדם תשובה וקרבן בהמה על חטא שחטא נגד הקדוש ברוך הוא ? אלא, על פי הגמרא (סוטה ג.) שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. וזה מהני לו להצדיק שתועיל תשובתו כי לא עשה זאת בדעה מיושבת אלא רוח טועים התעהו מדרך הטוב, והיה אז במדרגת בהמה ולא אדם ועל כן מתכפר לו בקרבן בהמה, מה שאין כן במצוות כדי שלא נאמר שהמצוות בדרגת בהמה, על כן צוה לנו הבורא לעשות המצוה הראשונה ביום השמיני ללידתו שאז הוא קטן, ולא יוכל לומר שעשה זאת עם פניה מחשבה לא לשם מצוה, וגם אביו בעת אשר ימול את בנו לא יעשה זאת בפניה או עם גאות, כי לא מל את עצמו רק את בנו. וכידוע שמצוה גוררת מצוה (אבות ד') ועל כן על ידה יוכל האדם להתגבר על יצרו ולעשות גם שאר המצוות בלי פניה צדדית, נמצא שבזכות המצוה הראשונה בחייו של יהודי שהיא מצוות מילה, מושפע על האדם הכח לקיים את כל המצוות שבהמשך חייו לשם שמים וכמו שהמילה בלי פניות וכנ"ל, נמצאנו למדים שאת המצוות יש לנו הכח לקיים רק לה' לבדו, והעוונות הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו מחשיב כנעשו על ידי רוח שטות בדרגת בהמה ולכן מתכפר על ידי בהמה, וזה הפירוש משפט אדם ובהמה שווים שיוכל לעשות המצוות כתיקונם.

ר' תנחומא פתח (איוב מא) מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא, מי, לשון הכרזה אמר ר' ירמיה ב"ר אלעזר, עתידה בת קול להיות מפוצצת בקול גדול בראש ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל עשה מצותיו יבוא ויטול שכרו הדא הוא דכתיב (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו'. רוח הקודש שבפי הנביא אומרת, מי הקדימני ואשלם מי קיים מצות ה' אם ה' לא עזר לו ולדוגמא מי קלס בשירה לפני, עד שלא נתתי לו נשמה להבין ולשורר וכן להודות על הניסים הנעשים עמו. מי מלל מי מל את התינוק לשמי, עד שלא נתתי לו בן זכר למול אותו מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה ואף על פי כן ואשלם שכר טוב לכל עושי המצוות הדא הוא דכתיב, שור או כשב או עז: (ויקרא רבה פרשה כז)

דבר אחר שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב (תהלים קמ"ה ט') טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, אמר ר' יהושע הכהן בר' נחמיה ראית מימיך (או ירדו) [שירדו] גשמים על שדהו של פלוני שהוא צדיק ועל שדהו של פלוני שהוא רשע לאו, אלא זרחה השמש על ישראל שהם צדיקים ועל רשעים [לאו], מזריח ה' השמש על ישראל ועל האומות, הוי טוב ה' לכל וגו', ורבנין אמרין אדם (שרע) [רע לעבדיו] וטוב לבהמתו רע לבהמתו וטוב לעבדיו, אבל הקדוש ברוך הוא כשם שרחמיו על האדם, כן רחמיו על הבהמה, על האדם נאמר (ויקרא י"ב ב') וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ובבהמה (שם כ"א כ"ז) מיום השמיני והלאה וגו': (פסיקתא רבתי הוספה א פרשה א')

פרק כ"ד ב' -צו את בני ישראל הדא הוא דכתיב (שיר ז) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל הדא הוא דכתיב (מ"א יח) ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו ולמה שם פניו בין ברכיו אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם אין לנו זכות, הבט לברית מילה שמקיימים בני ישראל, ואפילו אם לא כולם מלים מכל מקום זכות הנימולים תגן: (ויקרא רבה פרשה לא) יש לפרש על פי מדרש זה שמה שכתוב בין ברכיו אין הכוונה ממש ל-בין הברכיים ממש אלא שבין הברכיים הוא כינוי למילה, וכן אפשר לפרש מה שמובא במדרש (ויקרא רבה פרשה כא) על דרכי התשובה למי שפגם באבר מסוים, רגלים ממהרות לרוץ לרעה מי שרץ לעשות דברים רעים, הוי רץ אחר מילה שהיא בין ברכים. ונחלקו שם המפרשים, אם הכוונה לרוץ אחר המילה מדובר על הסנדק שמחזיק את התינוק על ברכיו, או שהכוונה על המוהל שפעולתו בדבר שבין הברכיים, ולפי זה יש לפרש, שמה שנאמר ברכיים, הכוונה למצווה שבין הברכיים, ומה שהשתבח דוד המלך במרחץ שהמצווה היחידה שעליו במרחץ היא המילה, ובברכיו עושה סנדיקוס יש לפרש שעושה מצוה תמידית בדבר שבין הברכיים, ולפי זה יש להוסיף שסנדק אצל מבוגר, שלא שייך להחזיקו בין הברכיים, אם מחזיק בראשו גם עולה לו כסנדק, ואין הכוונה בסנדק, להחזיקו ממש על ברכיו, אלא שנמצא לידו, ומעודדו ומחזקו, ומסייע לו בברכה:

פרק כ"ד י' -ויצא בן אשה ישראלית ... הדא הוא דכתיב (תהלים יב) סביב רשעים יתהלכון כרום זלות לבני אדם, אימתי כרום זלות לכשירומם הקדוש ברוך הוא מצות בזויות בעולם, מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא ליהרג על שאכלתי מצה, מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבא שבשמים, הדא הוא דכתיב (זכריה יג) ואמר אליו מה המכות האלה מכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים: (ויקרא רבה פרשה לב)