פרק ח' ב'- בהעלותך את הנרות... יאירו שבעת הנרות. מובא במדרש על הפסוק, תן חלק לשבעה וגם לשמונה. תן חלק לשבעה, אלו שבעה קני המנורה, וגם לשמונה, אלו שמונה ימי מילה. וביאר בעוללות אפרים, ששבעה קני המנורה מרמז על שבעה מיני חכמות הכלולים בנר מצוה ותורה אור. וכמו שכתוב חכמות נשים בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה (משלי ט א) ...והמילה היא סיבה למילה הפנימית והיינו ערלת הלב משכן השגת החכמה, וכמו שכתוב ולבי ראה הרבה. וזה פירוש הפסוק, וזה מעשה המנורה, מקשה היא, שהשגת שבעה חכמות הרמוזים בשבעה קני המנורה, הם קשי ההשגה עד ירכה, פירוש, עד בואו לידי המילה הרמוזה בירך, ורק אחר שנימול בא לידי הבנה בחכמה:

פרק ח' ה'- קח את הלוים מתוך בני בני ישראל. מתוך כל ישראל בחר ה' רק בשבט לוי, זה שאמר הכתוב (תהלים יא) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. ה' צדיק יבחן, אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה לגדולה עד שבוחן ובודק אותו תחלה בנסיון, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה לגדולה שמייעד לו, וכן את מוצא באברהם אבינו שנסהו הקדוש ברוך הוא עשר נסיונות ועמד בהן, ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל שבכך מסר לו את רשות הברכה שבעולם לידו...אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה מפני שפרעה גזר עליהם שלא ימולו והמצרים לעגו להם והצרו להם על שאינם מקיימים גזרה זו, וכיון שלא רצו לעמוד בריב ובצער עם המצריים עזבו את התורה ומילה, שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ) כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים. מה כתיב בסוף אחריו, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואמר לשפוך חמתי עליהם. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הביא חושך על המצריים ג' ימים והרג בהן כל רשעי ישראל...אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו עושים את התורה שנא' (דברים לג) כי שמרו אמרתך, ובריתך ינצורו. זו המילה ...וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שכולם כל שבט לוי צדיקים, נסה אותן ועמדו בנסיונן שנאמר אשר נסיתו במסה בנסיונות, מיד אמר והיו לי הלוים לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן שמי שעומד בנסיונות ואינו בועט ביסורים ה' בוחנהו ומגדלהו, אבל הרשעים כתיב בהם (תהלים יא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו אמר דוד (שם קכט) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו: (מדרש רבה במדבר פרשה טו)

פרק ט' ה'- ויעשו את הפסח בראשון וגו'. בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח זה בלבד, וכן הוא אומר (עמוס ה' כ"ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר. רבי שמעון בר יוחאי אומר, ישראל לא היו מקריבין ומי היה מקריב שבטו של לוי, שנאמר (דברים ל"ג י') ישימו קטורה באפך. ואומר, ויעמוד משה בשער המחנה וגו'. ישראל עבדו אלילים, ושבטו של לוי לא עבדו אלילים, שנאמר כי שמרו אמרתך. ואומר (יהושע ה') כי מולים היו כל העם וגו'. ישראל לא היו מלין, ומי היה מל, שבטו של לוי, שנאמר, העם וגו'. ישראל לא היו מלין ומי היה מל שבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו: (ילקוט שמעוני במדבר רמז תשי"ט)

פרק י' ל"ה- ויהי בנסוע הארון. כל פרשה שיש בה כדי ללקט פ"ה אותיות והיינו ספר תורה שבלה והאותיות נמחקות ומכל התורה אפשר ללקט שמונים וחמש אותיות, כמו כמנין הפרשה של ויהי בנסע, מצילין אותה מפני הדליקה בשבת, והיינו שבשבת אם יש שריפה ברשות היחיד אסור להציל את חפציו, אבל כתבי הקדש התירו וכן ספר תורה שאין בו שם ה' התירו רק כשיש בו שמונים וחמש אותיות. לכך סמוך לו, ותבער בם אש ה' לומר לך שמצילין הפרשה שיש בה פ"ה אותיות מן האש. ועל כן מילה שעולה בגימטריא פה מצלת מדינה של גיהנם: (בעל הטורים)

פרק י"א י'- תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. ודרשו חכמים שהכוונה על ברית מילה, עדיין עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא שתמיד יש חילוקי דיעות בעניין הכתובה. (שבת דף קל.) ופירש בעוללות אפרים (מאמר תסה) שהרי מצות מילה היא גדר בפני עריות ואם כן למה עושין גדר עריות בקטטה, ועל זה מתרץ שמנהג אבותינו בידינו, והיינו, שאברהם אבינו אף שקיים כל התורה כולה, מכל מקום לא נצטווה עליה, וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ומצווה זו הייתה המצווה הראשונה שנצטווה עליה והיתה חביבה עליו, ולכן קיים את המצווה בשמחה, אבל אנו בני ישראל שנצטוינו בכל התורה, למה אנו בשמחה יותר ממצווה אחרת, אלא לפי שמנהג אבותינו בידינו, וכן מה שבכו אבותינו על עסקי עריות שכבר הורגלו בהם היתר מעולם, לפיכך היה קשה עלים לפרוש מן הדבר שכבר הורגלו בו, אבל אנחנו אדרבה מורגלים לנהוג איסור בעריות, אם כן למה עושים המצווה בקטטה, אלא מנהג אבותינו בידינו:

פרק י"א ט"ז- אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. סוד ה' ליראיו. אי זו היא סוד ה', זה המילה, שלא גילה אותם מאדם ועד עשרים דור עד שעמד אברהם ונתנה לו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אם אתה תמול תטול. סוד ה' ליראיו. מהו סוד, ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה הרי שבעים, שבעים נפש אני מעמיד ממך בזכות המילה, שנאמר, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ואעמיד להם שבעים זקנים, שנאמר אספה לי שבעים איש. ואעמיד מהם משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר, הואיל משה באר את התורה. בזכות המילה, לכך נאמר סוד ה' ליראיו: (ילקוט שמעוני תהלים כה רמז תש"ב)