פרק י"ג ט"ז- ויקרא משה להושע בו נון יהושע. התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. (סוטה לד:) ופירש בעוללות אפרים על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים לא:) גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים, שידוע שהנגעים באים על לשון הרע, והמילה היא סיבה לתיקון ערלת הפה, וכשהוא נימול מערלת פיו שלא ידבר לשון הרע, אז ממילא ניצול מן הנגעים, נמצא שהמילה דוחה את הנגעים שלא יבאו עליו, והנה ידוע שיהושע מל את בני ישראל, ולפי שהיה שלם במצות המילה, על כן זכה להנצל מן הלשון הרע שסיפרו המרגלים על ארץ ישראל. והוסיף ששם "יה" הוא השם של המילה, כי הנעלם מן תיבת מילה הוא "יה" וכן משמע ממה שנאמר בעמלק שעיקר המלחמה בעמלק, היה על שבזה את המילה, שחתך המילות וזרקם כלפי מעלה, ונאמר שם כי יד על כס יה. ולכן התפלל משה על יהושע בזכות שם "יה" שהיא שם של המילה ושהוא שלם במצווה זו ינצל מעצת המרגלים:

ועוד יש לפרש, לפי שפרעה אמר ראו כי רעה נגד פניכם. שראה סימן דם והריגה, והקדוש ברוך הוא הפכו לדם מילה, בימי יהושע שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי חרפת מצרים מעליכם. ואם כן אם היה גם יהושע בעצת המרגלים ונאבד עמהם חלילה אז היו דברי פרעה קרובים להתאמת חלילה, לכך נאמר יה יושיעך וכו' שהמילה הרמוזה בשם יה, היא שעמדה לו להפך הרעה שראה פרעה באיצטגנינות שלו, וסיבת ההצלה היתה שלא היה יהושע בעצתם: (עוללות אפרים)

סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדיך... ד"א (איוב י"ז י"ט) ויאחז צדיק דרכו. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אכנו בדבר אמר ליה משה תפוס מדתך, תפוס אומנותך, (א"ל משה) כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו, אברהם תפס את המילה, יצחק תפס את התפלה, יעקב תפס את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב, יוסף תפס את החסידות שנאמר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד, משה תפס את הענוה שנאמר והאיש משה ענו מאד, אהרן תפס את השלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום, פנחס תפס הקנאה שנאמר בקנאו את קנאתי אף אתה תפוס אומנותך, אמר ליה מה היא אומנותי אמר ליה, רחמן, רחום וחנון ה'. כשם שאתה למוד שמכעיסין אותך ואתה מאריך להם ומרחם עליהן לכך נאמר ועתה יגדל נא וגו': (ילקוט שמעוני רמז תשמג)

פרק ט"ו ב'- כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. האב חייב בבנו בחמשה דברים, למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה. והבן אף הוא חייב לכבד לאביו, וכתיב (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא. והקדוש ברוך הוא מל אותם על ידי יהושע, שנאמר (יהושע ה) ומול את בני ישראל שנית. ופדה אותם, (שמואל ב ט"ז) אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. ולמדם תורה, (ישעיה מ"ח) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל. (דברים ל"א) ולמדה את בני ישראל. ולמדם אומנות, (ויקרא י"ט) וכי תבואו אל הארץ ונטעתם. השיאם אשה, (בראשית א) פרו ורבו. ומה עסקו של בן כשאביו מחבבו, מחשב ועושה אותו מסויים מכל אחיו. כך (ישעיה סא) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', ומהיכן האומות יודעים שהם בני, משיירשו נחלת אביהם שנאמר בהנחל עליון גוים וגו'. ואמר ונתתי אותה לכם מורשה. ואומר עשיתך בבנים, במה אני מודיע שאתם בני ואתן לך ארץ חמדה. ומה עסקו של אב בשעה שכותב נכסיו לבנו, מעלה לו דורון, אף אתם כי תבואו אל הארץ ועשיתם אשה לה'. הדא הוא דכתיב, ויתן להם ארצות גוים וגו'. בעבור ישמרו חוקיו: (ילקוט שמעוני רמז תשמה)

פרק ט"ו ט"ו- ככם כגר יהיה לפני ה'. רבי אומר ככם. כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית, אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים, בשלמא מילה, דכתיב, כי מולים היו כל העם היוצאים. אי נמי מהכא, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו': (כריתות ט.)

פרק טו פסוק כב- וכי תשגו ולא תעשו. באו כל המצות ללמד על מצוה אחת מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה. ואיזו זו ע"ז שפורק עול ומפר ברית אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנאמר (דברים יז) לעבור בריתו ואין ברית אלא תורה שנאמר (שם כח) אלה דברי הברית: (ספרי שלח פיסקא ה)

ופי' המהר"ל בספר גור אריה דמה שזכר אלו ג' דברים דוקא, דע כי האדם הוא דבק בשם יתברך, ודבקתו הוא על ידי שלשה דברים; האחד, על ידי הקדוש ברוך הוא, שהוא אלוה לו. ועל ידי האדם שהוא עבדו, כי אלהותו נקרא על האדם. וכמו שאלהותו נקרא על האדם, כן האדם העובד לו, נכנס תחת רשותו. וכל דבר שהוא דבק בדבר, אי אפשר רק על ידי דבר אמצעי ביניהם, הוא המחבר הדברים, וזה ידוע. והנה פורק עול אומר שאין אלהותו על האדם. ומפר ברית, זה מפני שהוא אומר שאין לו חבור אליו מצד המקבל, והוא האדם, כי הברית הוא חותמו של האדם שהוא עבד לו, והוא מצד המקבל. והחבור שהוא אל אדם עם בוראו היא התורה, שהיא אמצעי בין האדם לבוראו. נמצא מי שהוא מכחש בכל המצות, ומסלק החבור לגמרי, שהוא מכחיש באדון שהוא אדון, ומכחיש בעבד שהוא עבד, וזהו מיפר ברית. וגם אומר שאין תורה, שהיא האמצעי. וכן העובד עבודה זרה הוא יוצא מכולם, כי מאחר שעובד לאלוה אחר, יוצא מרשותו לגמרי, והוא חסר כל אלו ג' דברים. כי כלל אלו ג' דברים; שהוא כופר באלוהים, שהוא עילה, וזה פורק עול מן העילה. ומכחיש בעלול, שהוא האדם, אשר הוא עלול, ואומר שאין כאן עלול שיהיה לו עילה, הוא השם יתברך. וכופר גם כן בחבור אשר הוא בין העילה ובין העלול, והוא התורה, שהיא בעצמה חבור בין העילה ובין העלול:

פרק ט"ו ל"א כי דבר יי בזה. מובא בגמרא, דתניא, כי דבר ה' בזה. זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר. זה המפר ברית בבשר: (שבועות דף יג.) ופירש"י (אבות פרק ג') שהכוונה שלא מל, והרבינו יונה (שם) פירש שהכוונה שמושך ערלתו: