פרק ט"ז ג'- כי כל העדה כלם קדושים. יש לפרש, שקרח ערער על המילה, וראייה לדבר ממה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא קרח) שקרח שאל, טלית שכולה תכלת חייב בציצית או לא וכו', וכן בית מלא ספרים אם חייב במזוזה וכו', והיה כל זה מעין מחלוקתו לומר כי כל העדה כלם קדושים וגו'. ומדוע תתנשאו וגו'. לומר שבזמן שעצמות הענין כולו קדוש, אינו צריך לקדושת חלק אחד ביתר שאת על שאר החלקים, כך ישראל שכל גופם קדוש, שנאמר (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אם כן למה יצטרכו לאות ברית קודש... כי כל העדה כלם קדושים וגו' הזכיר הקדושה מן הטעם שנתבאר, כי בדרך כלל היה חולק על כל דבר ראשיי, הפוטר את הכלל ומשתרר עליו, והכל היה מעין מחלוקתו וזה שכתוב שחלק על פרשת ציצית, כי שם נאמר (במדבר ט"ו) והייתם קדושים וגו'. ולפיכך נידונו בירידת שאול חיים, לפי שחלקו על המילה, שנאמר בה ואומר לך בדמיך חיי. גם לפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ג) שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, והם לא חפצו במורא מלכות, ואמרו כי כל העדה כולם קדושים וגו'. ומדוע תתנשאו וגו'. ולכן ירדו המה חיים שאול, מדה כנגד מדה.

פרק ט"ז ז-רב לכם בני לוי. והביא רש"י (מהמדרש) וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זה, ויש לדקדק וכי המאתיים וחמשים איש קרואי מועד אנשי השם שהיו ראשי סנהדראות לא היו פקחים בדבר הזה, ויש לפרש דישראל לא היו מפסידין, שהרי נגזר עליהם במדבר הזה יתמו, ולא היה להם פחד, והיו רחוקים מן ההפסד, וקרובים לשכר, אולי יבחר בהם ה' יתברך, אבל קרח שהיה מבני לוי, שעליהם לא נגזרה הגזירה, קשיא מה ראה לשטות ההוא, ולכך הוכרח לתרץ דעינו הטעתו. ויש לפרש דהקטרת מעשרת, ולכך לא שנה בה אדם, ועל ידי זה היו ישראל יכולין להקפיד טובא, אלא דאיתא בשולחן ערוך (יו"ד רס"ה סי"א) דגם הכנסת ברית להיות סנדק מעשיר, ויכולים לזכות בסנדקאות שהוא כקטורת, אמנם מחטא מרגלים היו נזופים ולא מלו, ושוב היה מקום לחלוק, אמנם, שבט לוי איתא במדרש דמלו, ומשכחת אצלם סנדקאות ומה ראה לשטות זה: (תורת משה לחתם סופר)

פרק ט"ז ח'-ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. יש להקשות, שפנה לדבר עם קרח ודבר עם בני לוי, היה לו לומר שמע קרח וכדומה, ויש לפרש, שהמילה היא סיבה לשלום בין העם עם ה', וכן נאמר במלאכי (פרק ב') בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכתוב שם, שחתם ברית הלוי. והביא בילקוט שמעוני, לפי שהיה שבטו של לוי נימולים, שנאמר (דברים ל"ג) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם אף על פי שאברהם התחיל במילה, איני קורא אותה אלא על שמכם, שנאמר (בהביאכם בני נכר ערלי לב) שחתם ברית הלוי, ברית אברהם אינו אומר אלא ברית הלוי לפי שהיו נימולים נקרא על שמם, ולפי זה מדת השלום ראוי שיחזיקו בה בני לוי יותר מזולתם, ואשר על זה בא הוראת שם לוי לשון חיבור כי הוא על שם (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי. והוא שיהיו באסיפה ואגודה אחת, וכאשר החזיק קרח במחלוקת, ראה משה להוכיחם על זה, מדוע מחללים ברית הלוי, ולכן אמר, שמעו נא בני לוי. ומלת שמעו, יכול להיות מלשון אסיפה, וכמו (שמואל א כ"ג ח') וישמע שאול. ורצה לומר ראוי לכם שתהיו נאספים באגודה אחת מאחר שאתם בני לוי : (עוללות אפרים)

פרק ט"ז ל"א- ויהי ככלתו לדבר וגו' ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ופירש במדרש ללמדך שמכל מקום שהוא רוצה מצמיח את הפורענות. והכוונה שה' עושה שליחותו במה שרוצה ולא ברא דבר לבטלה וגם את פי הארץ ברא כדי לפרוע הדין מאלה. וכן כל דבר שבעולם הכל מחושב כפי מה שצריך להיות, וכן אברהם עד שלא נימול ולא הוליד היה חסר ה' כי לא היה שלם באבריו ולכן לא הוליד, שלא היה עדיין מקור הברכה להוליד באבריו כולם כצלמו וכדמותו, וכאשר ניתוסף לו ה' בשמו ונעשה שלם וכמו שכתוב בברית והיה שלם ואז הוליד למנין אותיותיו, שבשמו המתמלא ונעשה שלם. אברהם-מנין רמ"ח. וכן יצחק מנין גימטריא של אותיות שמו... ח' לשמונה ימים נימול, שהיה הראשון שנימול כעיקר מצוות מילה....: (במדבר רבה פרשה יח)