פרק יט ב'- זאת חקת התורה, אשר צוה ה' לאמר. והקשו המפרשים למה כתוב חקת התורה ולא חקת הפרה, ויש לפרש על פי המבואר במדרש (שמות רבה לח ועוד הרבה מקומות) ש-זאת מרמז על ברית מילה, בזאת יבא אהרן אל הקודש. וכמו כן כאן, שמרמז על ברית מילה, ו-חקת. הרמז, בחקיקה, שצורת לימוד התורה צריכה להיות שתהיה התורה חקוקה בו, כמו שהמילה חקוקה באדם, והכוונה שצורת הלימוד צריכה להיות בחזרה ובשינון הרבה פעמים עד שיחקק בלבו ולא ישכח לעד, כסימן החקוק על לוח שנשאר לעולם, וכן נאמר שאיסור שכחת התורה היא עד שישב ויסירם מלבו:

פרק כ"א ה'- וידבר העם באלקים ובמשה. החתם סופר הביא ממה שנאמר ביהושע כל העם היוצא ממצרים וגו' מתו במדבר וגו' כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' אותם מל יהושע. נראה כאלו תלו מיתת היוצאים בכי מולים היו. והיינו כי הלא לא מתו אלא מחטא לשון הרע שהוציאו רבה על עצים ואבנים, ומזה יש ללמוד בקל וחומר גדול פגם של מדבר לשון הרע על ה' ועל משיחו, אם כן לכאורה יותר היה ראוי לעונש דור האחרון שבהם סוף מ' שנה, דכתיב וידבר העם באלקים ובמשה. גם כי באמת נענשו בנחשים השרפים, מכל מקום היה עונשם קל, ומיד ריחם עליהם הקדוש ברוך הוא על ידי נחש נחושת של נס, והלא יפלא הדבר. והאמנם נראה הטעם, כי ברית הלשון וברית המעור משותפים ומצורפים, והמקודש בברית המעור ונימול, הוא פוגם פגימה רבה על ידי לשון הרע, מה שאין כן מי שלא זכה לברית המעור, אין פגימתו בלשונו פוגם כל כך, על כן מתו כל העם היוצאים בדברם רק על עצים ואבנים, כי מולים היו כל העם היוצאים. והיה פגימתם עושה רושם עצום, מה שאין כן הילודים במדבר לא מלו ולא הגיע פגימת לשונם כל כך אפילו בדברם באלקים ובמשה ואותם מל יהושע: (דרשות חת"ס רע"ב ב)

פרק כא לד- אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו. ופירש בזוהר הקדוש שמשה רבינו פחד מאות הברית שהיה בעוג, שנימול עם אברהם אבינו כיון שהיה מילידי ביתו, ולכן פחד שתעמוד לו זכותו, והראיה, שחי כל כך הרבה שנים, וגם עוג שמח, שאמר שהוא נימול לפני יצחק, ולכן יצליח במלחמה, ועל זה אמר לו ה', אל תירא אותו. שכיון שלא שמר את אות הברית, נתתיו בידך:

ר' פישל סופר הביא, שמעתי מפה קדוש אאמו"ר זצ"ל, בלמדנו סוגיא דסימנין דאורייתא, (בבא מציעא כז:) תא שמע עד דרוש אחיך אתו. וכי תעלה על דעתך שתחזירנו לו קודם שידרשנו, אלא עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או לא, מאי לאו בסימנין, שמע מינה סימנין דאורייתא. ופירש על דרך דרוש דזה משתמע מן הפסוק עד דרוש אחיך אתו. זאת אומרת שתדרוש ממנו אותו כלומר הסימן שלו...אותו הכוונה על אות המילה וכמבואר בזוהר הקדוש...וזה גם כן כוונת הכתוב שנאמר בעוג, מפני שהיה עוג מהול, היה משה מתיירא ממנו פן תעמוד לו זכות מילה, ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא, אל תירא אתו. רצונו לומר, אות ברית מילה שלו. ואני הוספתי נופך משלי המשך הפסוק, למה לא תתירא מזכות המילה שלו, על זה השיב הכתוב כנותן טעם "כי בידך נתתי אתו" כלומר המילה לבד בלי מצוה, כמו ערבי מהול אינו אות על בריתו של הקדוש ברוך הוא עם זרע אברהם, רק מילה לשם מצוה יש בה זכות, וזו לא נתנה הקדוש ברוך הוא רק לנו בני ישראל, וזה שאמר הכתוב, כי בידך נתתי אתו. דייקא, דוקא בידך נתתי אות זו של ברית קדש וזכותה רק לנו: (עטרת פז)