פרק כ"ג ט -כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו וגו'. בלעם התחיל בשבח סיפור מעלתם, כי מראש צורים אראנו. שאני רואה מעלת ישראל מצד המילה שנרמזה בצור זה, כדאמר עשה לך חרבות צורים. ומגבעות אשורנו. היינו גבעת הערלות, כמו שכתוב (יהושע ג) וימל יהושע את בני ישראל אל גבעת הערלות. ואולי חשב בלעם לקללם מצד שראה באצטגינות, כי רעה נגד פניהם. כמו שראה פרעה, והוא סימן דם והריגה, ואחר כך ראה, שהקדוש ברוך הוא הפך הדם לדם מילה, לכך אמר, הן עם לבדד ישכון וגומר. שהמילה היא סימן ירושה לכל איש מישראל שלא יתערב בין הגוים, זהו שאמר, מי מנה עפר יעקב. רמז למילה: (עוללות אפרים)

פרק כ"ג י -מי מנה עפר יעקב. מובא בילקוט שמעוני (בראשית פרק יג רמז עא) כשבא בלעם וראה את המדבר מלא ערלות של ישראל, אמר, מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת, היא מכוסה בעפר, שנאמר מי מנה עפר יעקב. מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנמשלו לעפר, שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ. וכך היו ישראל מלין:

מי מנה עפר יעקב. במדרש פרקי דר"א (פרק כ"ח) כשראה בלעם מדבר מלא ערלות אמר מי יוכל לעמוד באלו שיש להם זכות דם ברית מילה ומכסים אותו בעפר.. ומכאן מנהג שמכסים את הערלה בעפר ע"כ. וצריך להבין, דאם כי ירא בלעם מזכות דם ברית מילה שהיא מצוה ששקולה נגד כל המצות, אבל מה זה שהוסיף ומכסים אותו בעפר, מה זה זכות. וגם מכאן מנהג לישראל צריך ביאור, על מה זה ולמה מכסים בעפר, ונראה לי, כי באמת מצות מילה היא לנו לכבוד ולתפארת, שבה הראה ה' כי אנחנו מובחרים לו לעם סגולה מכל העמים, ואם כן זה לנו לכבוד והתנשאות עד מאוד , אבל באמת לא נעשה מצוה זו לכוונה יען שהיא לנו לתפארת, רק לאשר ציוה ה' לנו על ככה, וגדולה מצוה זו מכל המצות. והנה, במצוה זו מכניס כל אב את בנו תחת כנפי השכינה, וכמקריב קרבן, והדם כזריקת דם כמבואר, וכל זה אם מכניסו בבריתו של אברהם אבינו, כמו אברהם שלא היתה לו כונה אחרת רק לשם ה' ולא לגאות, כבוד והוד, ואחר שמל, אמר ואנכי עפר ואפר. ובו הראה רק ענותנותו כמבואר בש"ס (חולין פרק כיסוי הדם פט.) וכבר אמרו (ישעיה נז) אשכון ואת דכא. שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו רק על ענוים, ויש לומר, דזה הרמז שמכסים וטומנין הערלה בעפר, לרמז שלא מתגאה במצוה זו, ויהיה בו מדות אברהם אבינו עליו השלום, שאמר ואנכי עפר ואפר. והנה בלעם אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית, כי במצוה זו אנו מצוינים בגופינו לעבדי ה', ולכן מי יוכל לעמוד בפני מצוה זו, וכל זה כשאנו עושים המצוה כתיקונה על כונה רצויה, ולא להתגאות, וזהו שאמר שמכסים אותה בעפר, שמראים בו שאינם מתגאים בה כלל, והכל לשם שמים.

עפר. בגימטריא ערלה בחול, רמז למה שנותנין הערלה בחול: (בעל הטורים)

בהגהות מיימוניות (מילה פ"ג אות ה) בני ארץ ישראל נותנים אותה במים משום (יחזקאל ט"ז) וארחצך במים...ואומר לך בדמיך חיי... בני בבל נותנים אותה בעפר משום דכתיב (זכריה ט) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. וסיים שלכן לוקחים חול לקיים דברי שניהם שהחול נקרא עפר ומים: (בית יוסף סי' רסה)

הפסוק גם את בדם בריתך. כלומר, דכיון דקאמר קרא, דבשביל זכות דם הברית, הוציאנו מבור אין מים בו, וקשה, מה ענין זה לזה, אלא בעל כרחך, דמצות דם הברית היא למימהל על העפר, דטומנין את הערלה בעפר שאין בו מים, ולכן בזכות הטמנה זו, הוציאנו הוא יתברך מבית האסורין שהיינו טמונים בבור בתוך העפר: (ב"ח)

בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר יא.) ועוד ברית דתקינו ליה מנא בעפרא, לשדיא לה בעפרא, ודם דאטיפין מניה, אתחשיב ליה כאלו עביד ליה עולה, וההוא עפרא לתקנא ביה מזבח אדמה, ודם דברית כאלו דבח עלה עלוון, הדא הוא דכתיב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי וגומר. ושזיב ליה בההוא עפרא מחבוט הקבר כלומר שבמה שמטילים הערלה בעפר ניצולים מחיבוט הקבר, ובדם מילה שזיב ליה משחיטת מלאך המות:

פרק כד ט"ז –מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים. יחז'ה נופ'ל וגלו'י עיני'ם סופי תיבות מילה. ויש לרמז, שהרי בלעם היה היפך המילה, וזה היה עיקר רצונו במה שהכשילם בבנות מואב, כדי לבטל מהם מצות מילה, כי הבועל ארמית משכיה ערלתו, ולכן נרמז בסופי תבות שסופו קרב, וגם אינו זוכה לכלום, כי אין לו ברית:

והביא רש"י מהמדרש, כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה. ופירש המהר"ל, שהרי גם באברהם קודם שנימול לא היה בו כח לעמוד (רש"י בראשית יז) על הפסוק ויפול אברהם על פניו. ומשנימול היה הנבואה עליו מעומד ופרש"י שם הטעם מפני שהיה ערל ומאוס, ונראה לי שהוא ענין פנימי כי קודם שנימול אברהם לא היה לו הברית,שהוא מקשר שני דברים יחד, ומפני זה היה רוח הקודש מפיל את האדם, וכשהיה נימול היה עמו הברית, יש לו שלום ואהבת ה' ואחוה, והיה יכול לעמוד, והבן זה: (גור אריה)

ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה ותבוא לנסות את שלמה בחידות, מהו בחידות... ועוד דוגמא אחרת עשתה, הביאה לפניו מהולים וערלים, אמרה ליה הפרש לי מהולים מן הערלים, מיד רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית, מהולים שבהם כרעו בחצי קומתם, ולא עוד אלא שנתמלאו פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהם נפלו על פניהם, מיד אמר לה אלה מהולים ואלה ערלים, אמרה ליה מהיכן לך זה, אמר לה מבלעם, דכתיב נופל וגלוי עינים. אלולי שהיה נופל לא היה רואה ולא כלום, ועוד, מאיוב, בשעה שבאו שלשת רעיו לנחמו, א"ל לא נופל אנכי מכם כמותכם, באותה שעה אמרה לו לא האמנתי לדברים וגו'. אשרי אנשיך וגו'. יהי ה' אלהיך ברוך: (ילקוט שמעוני דברי הימים רמז תתרפה)

מוכח ממדרש זה שעל ידי המילה זוכים להשראת השכינה, ולכן אנו מברכים לנימול, בפזמון הרחמן בברכת המזון, ויזכה לראות פני השכינה, שרק עכשיו אחר שנימול יזכה לזה