פרק ל' ב'- זה הדבר אשר צוה ה'......לא יחל דברו. ויש לפרש למה נקט הלשון זה הדבר. בעניין שמירת הפה, ויש לפרש על פי המדרש (במדבר פרשה יב) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. מהו זה הדבר, על המילה, אמר להם כמה דתימא (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע אשר צוה ה' לעשות לאברהם וגו', שכשנאמר זה הדבר מרמז על המילה, ולכן כאן בפרשת הנדרים, שמדבר על קדושת הפה, נאמר בלשון זה הדבר. וכן מובא בזוהר (תיקוני זוהר דף קה:) ש-מילה גימטריא פה. וכן יש לרמז לפי הפסוק (תהלים קמ"ט) רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם. שדרשו על סכין המילה, וכן לרמז בלשון חכמינו זכרונם לברכה, (מועד קטן י"ח.) ברית כרותה לשפתים. הרי שיש קשר בין המילה ללשון:

פרק ל"א ג'- לתת נקמת ה' במדין. הקדוש ברוך הוא אמר נקמת בני ישראל, ומשה אמר, נקמת ה' במדין. אמר הקדוש ברוך הוא, להם אינו אלא דיקו, שלכם שגרמו לי להזיק אתכם, אמר משה, רבון העולמים, אם היינו "ערלים" או עובדי עבודת כוכבים או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו ואינן רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך לתת נקמת ה' במדין: (במדבר רבה פרשה כב)

פרק ל"א י"ט- תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם. אתם ושביכם. מה אתם בני ברית אף שביכם בני ברית. (ספרי) ופירש רש"י, לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה, אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו צריכין הזאה. ורצה לומר שרק אם נימול חל עליו ענין של טומאה, ויצטרך הזאה: