פרק ל"ג ב'- ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. ילמדנו רבינו מי שהוא נרדף מן הגייס ומן הלסטים מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו הנרדף מן הגייס ומן הלסטים מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכן אנו מוצאין בדוד, כשבקש שאול להרגו, ברח ונמלט.....ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת דכתיב (ויקרא יח) ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם, וכתיב במילה, (שם יב) וביום השמיני ימול וגו'. ימול ואפי' בשבת, והלא דברים קל וחומר, ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח איברים שבאדם, דוחה את השבת, כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה: (תנחומא)

פרק ל"ג ג'- רמה לעיני כל ישראל סופי תיבות מילה לומר בזכות המילה יצאו (ש"ך על התורה)

ממחרת הפסח יצאו בני ישראל. רמז שנגאלו בזכות דם פסח ודם מילה, כי דם פסח רמז באמרו, ממחרת הפסח יצאו. ולמה לו להזכיר הפסח, היה לו להזכיר בחמשה עשר יצאו, אלא לומר שיצאו למחרתו של יום חמשה עשר בזכות הפסח שהקריבו בלילה, ודם מילה, באומרו יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים. לומר אף על פי כן יצאו ביד רמה, בחיל ובכח, רמז לדבר במה שאמר, רמה לעיני כל מצרים. סוף תיבות מילה, לומר אדרבה שהמילה גרמה להם ההתרוממות ושרמה קרנם בה' לעיני כל מצרים שראו המצרים ולא היה בהם כח למחות בישראל, לכך סמך לומר ומצרים מקברים וגו'. לומר שאלו פירשו למיתה וישראל פירשו לחיים, כי במילה נאמר ואומר לך בדמיך חיי: (עוללות אפרים)

פרק ל"ד ב'- וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל וגו' כי אתם באים אל הארץ כנען. ילמדנו רבינו עד שלא נכנסו ישראל לארץ כיצד היו מברכין על המזון, כך שנו רבותינו, עד שלא נכנסו ישראל לארץ לא היו מברכין אלא ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו לארץ התקינו שיהיו מברכים על הארץ ועל המזון, משחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים, ומשנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, ואין לך חביב מכולן יותר מברכת על הארץ ועל המזון, שכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל מי שלא הזכיר בברכת המזון על הארץ ועל המזון, ארץ חמדה ברית ועל בריתך שחתמת בבשרינו ותורה חיים ומזון, לא יצא ידי חובתו (תנחומא מסעי פרק ו')