פרק ד ל'- ושבת עד ה' אלהיך. היה צריך לומר ושבת לה' ולמה נאמר ושבת עד ה' אלהיך. אין לך דבר גדול מן התשובה, מעשה שהיו רבותינו ברומי רבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל, וגזרו סנקליטין שרים של מלך לומר מכאן ועד ל' יום לא יהיה בכל העולם יהודי שיהרגו ויאבדו את כולם והיה סנקליטו של מלך ירא שמים גוי מחסידי אמות העולם בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר והיו רבותינו מצטערים הרבה אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו, מכאן ועד שלשים יום אלהיהן של יהודים עומד להם, בסוף כ"ה ימים גילה לאשתו את הדבר אמרה לו והרי שלמו עשרים וחמשה ימים ועדיין לא בטלה הגזירה, אמר לה יש עוד חמשה ימים, והיתה אשתו צדקת ממנו, אמרה לו אין לך טבעת ובו סם ? מוץ אותה ומות, וסנקליטין נטל עליך שלשים ימים אחרים והשרים יתאבלו עליך שלשים יום והגזירה עוברת, שמע לה, ומץ את טבעתו ומת, שמעו רבותינו, ועלו אצל אשתו להראות לה פנים לנחמה אמרו רבותינו חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס, כלומר הצדיק הזה לא מל ואינו זוכה לעולם הבא בלי מילה, אמרה להן אשתו יודעת אני מה אתם אומרים, חייכם לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה, מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסא שהיתה המילה בתוכה, וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה, וקראו עליו רבותינו המקרא הזה (תהלים מז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה, מהו מגני ארץ לשון רבים, אמר הקדוש ברוך הוא, לאברהם נעשיתי מגן, עוז, מנין שנאמר (בראשית טו) אנכי מגן לך. לזה אני נעשה מגינים הרבה להגן עליו ביותר כיצד יזכה ליותר מאברהם אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, (שם יב) ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך ואחר כך מל, וזה לא הבטחתי אותו, מהו מאד נעלה זה נתעלה מאד מאברהם בפרט זה, שמסר נפשו אף שלא הובטח לו כלום:

דימה ברית מילה לנתינת מכס, על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (בכורות מה.) רמ"ח איברים יש באיש ורנ"ב באשה, וכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד. ופירש"י (שם) שהולד שהוא נוצר משתיהן על ידי זה נעשים לבשר אחד, אם כן הולד נוצר מחמש מאות אברים, לכן צוה הקדוש ברוך הוא להמול בכדי לקדש אבר אחד שהוא חלק אחד מחמש מאות, דוגמת המכס שנתנו ישראל טחר מלחמת מדין נפש אחד מחמש מאות, (במדבר לא) ולכן נקרא המילה מכס (ברית שלום)

פרק ד ל"א- כי אל רחום יי אלהיך לא ירפך ולא יעזבך ולא ישכח את ברית אבותיך... כי אל רחום ה'. סופי תיבות מילה, ויש לפרש על פי הזוהר (ח"ב רנ"ה) גדולה מילה שבזכותה הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על ישראל. וכן כתב השל"ה, ישנם מלאכים הממונים על דם הברית להכניסו בהיכל מיוחד וכשדינים בעולם, הקדוש ברוך הוא מסתכל בדם ומתמלא רחמים:

פרק ד' ל"ד- לקחת לו גוי מקרב גוי. ר' אלעזר פתר קריא ביוצאי מצרים. כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו קשה ללקטה, כך כשהיו ישראל במצרים היו קשין ליגאל, הדא הוא דכתיב, או הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. ר' יהושע ב"ר נחמיה בשם ר' שמואל בן פזי, גוי מקרב עם אין כתיב כאן, או עם מקרב גוי, אלא גוי מקרב גוי, אילו ערלים ואילו ערלים, אילו מגדלי בלראיות ואילו מגדלי בלאריות, אילו לובשי כלאים ואילו לובשי כלאים, לפיכך לא היתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים: (ויקרא רבה פרשה כ"ג)

פרק ד' מ"ד- וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. ויש לפרש על פי המבואר במדרש (שמות רבה לח ועוד הרבה מקומות) ש-זאת מרמז על ברית מילה, בזאת יבא אהרן אל הקודש. וכמו כן כאן, אפשר לומר שמרמז על ברית מילה, שרק על ידי המילה אפשר להבין את התורה, וכן אפשר לפרש את הפסוק, (ישעיה מ"ג) מי בהם יגיד זאת. שכל הגוים יתקבצו לעתיד לבא וה' יוכיחם בלשון זה שהכוונה על התורה, ואמר בלשון זה, שהרי לא נימולו ואינם יכולים ללמוד תורה:

פרק ו' ד- שמע ישראל וגו'. ומאן דנטיר ברית, האי איהו עד עליה, ע' מן שמע, ד' מן אחד, ואי לא נטיר ברית, פרח מיניה קוצא מן ד' מן אחד, ואשתאר אחר (תיקוני זוהר תיקון ס"ט)

(ארבעה דברים דרש ר' עקיבא ורשב"י חלק עליו ואמר שנראים דבריו)...כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל"ג) בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לא ניתנה הארץ למורשה. והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד, ירש את הארץ, אנו שעובדים אלהות הרבה, אינו דין שנירש את הארץ. ואני אומר, ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצוה אחת והיא ברית המילה, ירש את הארץ, אנו שנצטוינו מצות הרבה אינו דין שנירש את הארץ: (ספרי)