פרק כב ו'- כי יקרא קן צפור לפניך. הלכה, תינוק שנולד כשהוא מהול, מהו שיהא מותר למול אותו דיש לומר כיון שאין לו ערלה אין חיוב למולו. כך שנו חכמים, תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, מפני בריתו של אברהם שעל ידי דם המילה נכנס התינוק לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ומנין אתה למד, מן התורה שנאמר (בראשית יז) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. שאפילו הנימול כבר, ימול לשם מצוה. דבר אחר, המול ימול. אל תהי קורא בו אלא שתי מילות, מילה ופריעה, רבי לוי אמר, המול ימול. מכאן למוהל צריך שיהא מהול, דכתיב המול ימול. אמר ר' יודן בן פזי, מה כתיב בצפורה אשת משה, (שמות ד) אז אמרה חתן דמים וגו'. למילה אין כתיב כאן, אלא, למולות. שתי מילות, מכאן למילה ומכאן לפריעה. ולמה התינוק נימול לשמונה ימים, שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם שרחמיו של הקדוש ברוך הוא על האדם כך רחמיו על הבהמה, מנין שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה וגו'. ולא עוד אלא שאמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא כב) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. וכשם שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות, מנין שנאמר, כי יקרא קן צפור לפניך וגו': (מדרש רבה פרשה ו)

יש לפרש הקשר בין מצות מילה, למצות שילוח הקן, שיש כמה טעמים למצות שילוח הקן, אם משום רחמנות כדי לעורר רחמים עלינו, או כדי לצרף את בריותיו, ולטעם רחמנות בלבד אי אפשר לומר, כיון שמיעט הכתוב אם הכין קן כדי לקיים המצוה, (כי יקרא פרט למזומן) ואם הטעם משום רחמנות מה ההבדל ביניהם, ועל כרחך שיש טעמים אחרים, וכמו כן במצות מילה, שאף שנולד מהול, צריך להטיף בו דם ברית, ועל כרחך שעיקר ענין המילה כדי לצרף את ישראל: (תפארת ישראל)

ובזמנא דמקיימין מצות ברית מילה ואעברן מנייהו ערלה, ועבדין פריעה, בדחילו ורחימו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ואם לאו, שלח תשלח את האם:.(תיקוני זוהר תקונא שתיתאה)

ופירש החתם סופר (על התורה) על פי מה שכתב בשו"ת חות יאיר (סי' ס"ז) ההולך לפי תומו ומצא קן אפרוחים, אי מחויב לשלח את האם, או נימא כיון שאינו רוצה ליקח הבנים אינו צריך ליקח האם, והאריך שם, ומסכם שתלוי בטעמי מצות שילוח הקן, דלטעם הזוהר (תיקוני זוהר) משום לעורר צער השכינה מגרושת בניה, אם כן יש לומר גם בהולך לפי תומו חייב לשלוח האם, לעורר צערה, ועל ידי זה יתעורר צער העליון, אך לפי מה שכתב הרמב"ן (כאן) הטעם שלא נתאכזר ליקח אם על בנים רטושה, אם כן די אם יצטרך לבנים לא יקח האם עמהם, אבל אי לא צריך להם כלל למה לו לגרש האם מעל הבנים. וכתב החתם סופר שיש לקיים שניהם, דכשהשכינה אצל ישראל ועושין רצונו של מקום, אזי אי אפשר לקיים מצות שילוח הקן רק משום טעם הרמב"ן, ויקיים על כל פנים לא תקח האם על הבנים שלא נתאכזר, וכשחס ושלום אין עושין רצונו של מקום והשכינה מטלטלת בגולה רחמנא ליצלן, אזי צריך לקיים גם הטעם השני, לכן חייב לשלח אפילו אינו רוצה ליקח הבנים, וזהו, כשמקיימים ברית מילה אזי השכינה שורה עמנו, אזי אינם מצווים אלא תקח האם שלא נתאכזר, מה שאין כן שאין מקיימין פריעה ומילה חס ושלום, מסתלקת השכינה, אזי מקיימים שלח תשלח כנ"ל:

פרק כה יז- זכור את אשר עשה לך וגו'. רבי לוי פתח גערת גוים אבדת רשע (תהלים ט) גערת גוים. זה עמלק, דכתיב (במדבר כד) ראשית גוים עמלק. אבדת רשע. זה עשו, דכתיב (מלאכי א) וקראו להם גבול רשעה. אם יאמר לך אדם, יעקב הוא בכלל, אמור לו אבדת רשעים אין כתיב כאן אלא רשע, שמם מחית לעולם ועד, שנאמר תמחה את זכר וגו'. והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וגו'. (תהלים עט) אמר רבי יודן בר גדיא וריב"ל ורבנן, רבי יודן בר גדיא אמר, זכור מה עשה לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם, ואתיא כי הא דאמר ר' חמא בר שקלא, וריב"ל ורבי יוחנן מה היו בית עמלק עושין, היו מחתכין מילותיהם של ישראל, וזורקין כלפי מעלה, ואומרים בזה בחרת טול לך מה שבחרת, זהו מה שכתוב (תהלים עט) חרפתם אשר חרפוך ה': (מדרש תנחומא)

פרק כ"ה י"ח- אשר קרך בדרך ויזנב בך... ויזנב בך. גימטריא זה מילה: (בעל הטורים)

ופירש רש"י שהיקר את האמבטיה לפני אומות העולם, ויזנב שחתך המילות וזרקן כלפי מעלה ואמר טול מה שבחרת. נראה לי משום דאם לאו הכי לא היה מקרר האמבטי כי היו אומות העולם אומרים, שאני זרע עמלק, כי אף על פי שהיו עמלקים עושים כל התועבות, מכל מקום זכות המילה שהיו אבות אבותיו נימולים מזרע יצחק, זה עומד להם, כדאיתא גבי עוג, אל תירא אותו. והביא הזוהר שם כי היה משה רבינו עליו השלום מתיירא מאות"ו רצה לומר אות ברית שלו שהיה נימול בכלל בית אברהם, והכי נמי יש לתלות בזכות המילה ועמלק כל כוונתו היתה לקרר האמבטי, על כן ויזנב בך כל הנחשלים וזרק המילות כלפי מעלה וביזה אותם כי כשיבינו אומות העולם שאין זכות המילה עומדת לו ואפילו הכי התגרה בהם נמצא קרך בדרך על ידי זינוב נחשלים (חתם סופר)

יש לפרש טעם ביזוי למילה, טעם א', לפי שבזכות התורה והמילה ישראל נוצחים...ונרמז בפסוק (תהלים קמט) וחרב פיפיות בידם. רמז בחרב זה לתורה ולמילה, ודוקא בזמן שישראל אוחזין בשניהם כאחד אז נוצחים, אך בהעדר אחד מהם אזי גם השני לא יועיל ולא יציל, וזה שאמר הכתוב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קו.) על שרפו ידיהם מן התורה נקרא רפידים. ואם כן מצא לו עמלק מקום לבזות המילה בהעדר התורה. וטעם ב' כי עמלק חשב שתכלית המילה הוא להביא לידי התלמוד תורה בהמולו מערלת הפה והלב והאוזן שהם כלי החכמה, שנאמר (קהלת א) ולבי ראה הרבה חכמה. וכתיב (תהלים מט) פי ידבר חכמות. וכתיב אוזן שומעת תוכחת מוסר בקרב חכמים תלין. ועמלק ראה שרפו ידי ישראל מן התורה אף על פי שהיו נימולים, לכך ביזה המילה לומר שהנימולים הבל יהמיון לומר שהמילה סיבה להשגת החכמה שהרי גם הנימולים נרפים המה בתורה ולכך חתך המילות, וזה דרשת רבותינו זכרונם לברכה, (מגילה יח.) זכור בפה ואל תשכח בלב, כי נגע עמלק בעצמות ערלת הלב והפה: (עוללות אפרים)