פרק ל' י"ב- מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. פקודא דברית מילה מצות ברית המילה בגזירו דערלה ופריעה בהסרת הערלה והפריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים כמו שמסלק מהמקום כל הקליפות החיצונות, ותקין ביה אתר לשרייא ביה שכינתא תמן ומכין מקום להשראת השכינה, דאיהו אות ברית מילה וזהו האות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כן הקדוש ברוך הוא, כד נשמתיה סליקת לעילא כשנשמתו עולה למעלה הדא הוא דכתיב וכמו שכתוב (דברים ל') מי יעלה לנו השמימה. קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה הקדוש ברוך הוא מעביר ממנו את כל מלאכי החבלה והמקטרגים שלא יקרבו אליו, בגין דשמא דיי שרייא עליה כיון ששם ה' שורה עליו, דתשכח ליה באלין תיבין ומרומז במילים אלו מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה. רישי תיבין מילה וסופי תיבין הוי', בשמיה סליק לעילא נשמתיה בשם ה' עולה הנשמה למעלה: (תיקוני זוהר תקונא שבעין)

מי יעלה לנו השמימה. רישי אתוון תיבות מילה, וסופי אתוון תיבות הוי'. מאן דנטיר האי רשימו כאלו נטיר שמא קדישא מי ששומר הברית כאילו שומר את שם ה', ומאן דמשקר בהאי רשימו ומי שאינו שומר הברית כאלו משקר בשמא קדישא כאילו משקר בשם ה'. דהאי אתקרי חותמא דגושפנקא דמלכא שזה נקרא חותם המלך. דכל בר נש דנטיר האי רשימו לתתא דאיהו אות ברית שכל מי ששומר הרושם שלמטה שהיא אות הברית, אות שבת אות תפלין אות דיומין טבין, איהו רשים וחקיק לעילא רשום וחקוק למעלה, ונהיר לעילא ומאיר למעלה ומניה מזדעזעין עלאין ותתאין וממנו מפחדים עליונים ותחתונים, כמה דאת אמר, וראו כל עמי הארץ כי שם יי נקרא עליך. שם הוי'. ודאי דא ההוא רשימו דאות ברית מילה ואות דתפלין ואות דשבת ויומין טבין שהכוונה לאות המילה ותפילין ושבת וימים טובים: (תיקוני זוהר תקונא עשרין ותרין)

מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה מי ששומר הברית, שזהו חותם של ה', זז מות מניה, דאיהו שטן, יצר הרע, רע טמא צפוני מלאך המות, ולא יתקריב לגביה, ולא ימות על ידיה אין לשטן-יצר הרע, שליטה עליו, ומאן דמשקר בברית מילה, הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשים ביה, שד"י מלבר, הוי' מלגאו מי שמשקר בברית, הוא משקר בחותם המלך שרשום בו, והוא שם שד"י מבחוץ ושם הוי' מבפנים, מנא לן, מהאי קרא משמע, מי יעלה לנו השמימה. רישי תיבות מילה, סופי תיבות הוי', ובודאי מאן דמשקר בברית מילה, אסתלק מניה הוי' ושד"י, ושרייא עליה שטן, דאיהו אל אחר, חוייא שרייא באתר דהוי' מלגאו, וסם מות שרייא באתר דשד"י מלבר מי שמשקר במילה שורה עליו נחש מבפנים וסם המות מבחוץ, ודא איהו דאמר קרא ועל זה נאמר, את מקדש יי טמא וכו'. אם לא תב בתיובתא אם אינו חוזר בתשובה וסביל כמה יסורין וסובל כמה יסורים:(תיקוני זוהר תקונא עשרין ותרין)

מי יעלה לנו השמימה. הרי מילה בראשי תיבות רמז שבזכות מילה עלה משה לשמים לקבל התורה: (דעת זקנים מבעלי התוספות)

הבעל הטורים ציין את הראשי וסופי תיבות והוסיף לומר שאינו יכול לעלות השמים אצל ה' אם לא שיהא נימול, וכן (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים. שנאמר על המילה. והכוונה על פי הזוהר, כשאתה תם חלקך עם ה'. רצה לומר כאשר מהול, ולכן בברכת המזון בסעודת הברית מוסיפים פזמון הרחמן הוא יברך רך הנימול...ויזכה לראות פני השכינה. שעכשיו אחר שנימול יזכה להשראת השכינה:

מי יעלה לנו השמימה. דורשי רשומות אומרים מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות מילה וצריך להבין כוונתם נראה לי דכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם. וכל מצוות ה' אינם מתנגדים לטבע האדם ואין בהם מדת אכזריות, חוץ ממצות מילה, שקשה על האב למול את בנו הרך ורחמנותו עליו, וזה נגד הטבע קצת, אבל ה' עוזר לאב לקיים המצוה בתמימות, כדאמרו (בראשית רבה מט) וכרות עמו. שעמד לימינו לעוזרו, וזה כוונת הפסוק, לא בשמים היא. שאין התורה נגד טבע בני אדם וקרובה לעשות, לאמר מי יעלה לנו השמימה. ראשי תיבות מילה, אפילו מצות מילה שקשה ביותר מכל מצות, מכל מקום, קרוב אליך מאוד. כי אם יזמין עצמו לכך, הקדוש ברוך הוא עוזרו, וקל להבין: (כתב סופר)

ובזה פרשתי, כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. פירוש השם הוי' שנכנס לברית כמו שכתוב בזוהר הקדוש, מי יעלה לנו השמימה. ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי', רצה לומר אם נכנס השם הוי' בברית, ממילא יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, רצה לומר בתורה שלמד ובמעשים טובים שעשה על כל שורה שם הוי', אמן: (תפארת שלמה)