פרק לב א'- האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. איתא במדרש (ילקוט שמעוני רמז תתקמב) מפני מה בישעיה (א) כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ. וכאן כתיב, האזינו השמים ותשמע הארץ. אלא, משה שהיה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, אמר, האזינו השמים. וישעיה שהיה קרוב לארץ ורחוק מהשמים, אמר, שמעי שמים והאזיני ארץ. עד כאן.

בספר הקדוש עוללות אפרים כתב, שפסוק זה, מרמז על תורה ומילה שעליהם קיימים שמים וארץ, כמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובריתי היינו ברית תורה וברית מילה (עיין נדרים לב.) וזה שאמר, האזינו השמים ואדברה. רמז לברית תורה כמו דכתיב, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ותשמע הארץ אמרי פי. דא ברית מילה, כמו שכתוב, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. עד כאן דבריו.

ובדרך זה יש להבין דברי המדרש שמשה הוא קרוב לשמים, כי אליבא דאמת, הלא תורת ה' רחוקה היא מאד מהשגת האדם, והקדוש ברוך הוא נתן מצות מילה שעל ידי זה יפתחו עינינו, שיזכה להשיג להבין ולהשכיל דברי התורה הקדושה, ולכן, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ראשי תיבות מילה, כדאיתא בתיקונים (הקדמה ב) שעל ידי המילה ניתן להשיג תורת ה' שהיא אש שחורה על גבי אש לבנה שירדה לנו מן השמים.

ובכן יובן, שמשה שנולד מהול (סוטה יב.) הוא קרוב אל השמים ולו נקל ביותר השגת התורה יען שנולד בפתח של אור להשגת התורה. וקל להבין (חיים לכל חי)

פרק לב ד'- הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. הקדוש ברוך הוא ציונו במצות מילה שהוא ברית וקשר בין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, והיא סימן בגופנו שאנחנו בני ישראל עמו.

ונראה שמילה היא זכותא רבתי שעל ידה נזכה לכתיבה וחתימה טובה, שכח המילה להכניע תאוות החומר כמו שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פמ"ט) ועל ידי המילה נעשה להחומר צורה שלימה של בן ישראל כדכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים. והאדם נשלם רק על ידי המילה.

והנה מילה נקראת חק, כמו שאומרים וחק בשארו שם. ובספר הקדוש בני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ג' דרוש ב') הקשה באיזה זכות מבקשים השפעות טובות בגוף ונפש בראש השנה, ובפרט אם בכל השנה לא התנהגנו כראוי, ותירץ על פי מה דכתיב (תהלים פא) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגיננו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. והחילוק שבין חק למשפט הוא, שמשפט היינו מצות המובנות על פי שכל, כגון לא תגנוב ולא תגזול, חק היינו מצות שאינן מובנות על פי שכל, כגון פרה אדומה, וכדומה, ושופר, הוא בגדר חק שאינו מובן על פי שכל טעם המצוה, וכיון שבני ישראל מקיימים המצוה שהם בבחינת חק אף שאינן מובנות להם על פי שכל, כגון שופר ועושים באמונה פשוטה כי כן צוה המלך, מדה כנגד מדה, הקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם בבחינת חק, ומברך אותם בשנת טובה וברכה, אף שאין טעם מובן על פי שכל שיגזור עליהם שנה טובה ויבטל מעליהם כל גזירות קשות רעות אכזריות, ושפיר אמר, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. וכיון שמקיימים החוקים ראוי שיזכנו השם יתברך בגזירות טובות ישועות ונחמות.

ובזה מפרש, באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט. וקשה, למה תחלה כתיב דבר חק ומשפט, ואחר כך וצדקנו במשפט המלך המשפט, אלא שהקדוש ברוך הוא הוא מלך, ומלך במשפט יעמיד ארץ ואם כן איך נזכה במשפט בזמן שאין אנחנו ראוים על פי דין, אלא כיון שאנחנו מקיימים דבר חק המצות שהם חקים, ראוי על פי משפט שיזכנו הקדוש ברוך הוא אף אם אין אנחנו ראוים מצד מעשינו מדה כנגד מדה שאנחנו מקיימים החקים בלי טעם, ואין כאן ויתור הדין, ודוקא בזמן שאין מליץ יושר ואין לנו זכות מצד מעשינו אז צריכין שיצדקנו המלך המשפט במשפטו מצד שאנחנו מקיימים דבר חק ובכן נתברך בשנה טובה ומתוקה אף בלי טעם מובן, עד כאן דבריו.

ויש לומר, כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. ראשי תיבות מילה, ובזכותה נזכה בדין של ראש השנה, כיון ששקולה מצות מילה כנגד כל התורה כולה, וברית מילה נקראת חק כדאמרן וחק בשארו שם, על ידי מצות מילה יש לנו לזכות בדין הן מצד משפט והן מצד חק, מצד משפט שהרי שקולה מילה כנגד כל המצות, והנימול עולה לו כאילו קיים כל התורה, ובזה מכריע דינו לכף זכות, ומצד חק, דכשם שהוא מקיים מצוה שהוא בבחינת חק בלי טעם כן יזכה לגמר חתימה טובה בבחינת חק בלי טעם, ולכן דוד המלך נתחזק במילה שבבשרו כשעמד בבית המרחץ ערום מן המצות (מנחות מג:) כי בזכות זה אף מי שערום מן המצות יזכה במשפט.

ומעתה נחזור לבאר מקרא קודש, הצור תמים פעלו הצור אתוון צורה, ברית מילה נקרא תמים, כדכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים. והצורה התמימה של איש ישראל נשלמה על ידי אות ברית קודש, כי כל דרכיו משפט. ומלך במשפט יעמיד ארץ, ואין הקדוש ברוך הוא וותרן בדין, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא קמא נ.) כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן וכו'. אבל אל אמונה ואין עול. כלומר מי שמתנהג בבחינת חק באמונה פשוטה שהיא למעלה מן הדעת והשכל, אז אין עול, אף הקדוש ברוך הוא אינו מסתכל על עוולותיו ועוונותיו, ומדה כנגד מדה הקדוש ברוך הוא מטיב עמו כחק ובלי טעם וגוזר שנה טובה ומתוקה.

ויש לפרש סיומא דקרא, צדיק וישר הוא. בהקדם מה דכתיב (דברים כח) ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך וגו'. תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. נמצא סיבת התוכחה היא מחמת חסרון השמחה בעשיית המצות, כי מי שמקיים המצות בלי שמחה חס ושלום מגלה שאין לו חשק למצות ה', ואין לו חשיבות והערכה לזה שזכה להיות עם הנבחר, אבל העובד להשם יתברך בשמחה, יזכה לברכה מרובה ביתר שאת וביתר עז.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קל.) כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. עדיין עושין אותה בשמחה. עד כאן. ובכן יש להפך בזכותן של ישראל כי שקולה מצות מילה כנגד כל התורה כולה, וכשמקיימים מצות מילה בשמחה נחשב כאילו עושים כל התורה כולה בשמחה, ומכניסים השמחה בכל המצות, ושוב אין קטרוג של תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה.

ויש לפרש שזה מרומז במאי דכתיב (תהלים צז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כי כתיב (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא. פירש רש"י כי טוב הוא, כשנולד נתמלא הבית כולו אורה, עד כאן, וחכמינו זכרונם לברכה (סוטה יב.) דרשו מכאן שמשה רבינו נולד מהול. ועל ידי ברית מילה נימול ערלת הלב של כל המשתתפים כדכתיב (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד. וכן כתוב (דברים ל) ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך.

וזהו, אור זרוע לצדיק. מי שהוא צדיק יסוד עולם זוכה ומשיג האור הגדול שיש במצות מילה עד שנתמלא הבית כולו אורה, ולישרי לב שמחה. אלו ההמון עם, להם יש סגולת ישרי לב שהלב נימול ונתיישר, ושוב זוכין לשמחה שמחת המילה שעדיין עושין אותה בשמחה.

וזה שאמר הכתוב, צדיק וישר הוא. מרמז לשתי הבחינות שיש בברית מילה, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ומצות מילה היא לימוד זכות בבוא הדין הגדול של ראש השנה, ואף אם יש חס וחלילה קטרוג של תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה. יש מקום לחלוק ולומר, רבונו של עולם הבט לברית מילה שבבשרם שעדיין עושין אותה בשמחה, ושקולה כנגד כל התורה כולה, וצדקנו במשפט המלך המשפט, בשנת ברכה גאולה וישועה אמן כן יהי רצון: (חיים לכל חי)

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. מבואר בספרים הקדושים גודל מעלת המקיים תמים תהיה עם ה' אלקיך. (דברים יח) וכפירוש רש"י לא תחקור אחר העתידות, ותכלית התשובה להגיע לתמים תהיה, ובמצות מילה כתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים.

והנה כח מצוה מילה מפורש בהתיקונים (זוהר הקדמה ב) מילה נוטריקון מי יעלה לנו השמימה יעויין שם, כלומר דאף על פי שאין סולם לעלות לשמים כשאיש ישראל רוצה לעלות לשמים, על ידי המילה ניתן לעלות, והכוונה בזה דאף אם יש מדריגה שעל פי טבע אי אפשר שישימה האדם על ידי מצות מילה יוכל להשיגה, וזהו עד שאמרו במשנה אבות (פ"ב) וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם. וכתב הרבינו עובדיה, כל העוסקים עם הציבור להכריח ולכוף את הציבור לדבר מצוה לצדקה או לפדיון שבוים, יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם של ציבור מסייעתן לתת מה שפסקו עליהם ואפילו ממון הרבה עד כאן. ומשמע אף יותר מכפי היכולת.

וכח זה הוא על ידי מצות מילה יחד עם מדת תמים תהיה עם ה' אלקיך. כי אם יהיה תמיד חוקר ודורש כמה יכול לעשות וכפי זה יגביל את עצמו ולא יעשה יותר, בודאי לא יזכה לסגולת המילה של מי יעלה לנו השמימה לפעול יותר מכפי כוחותיו הטבעיים, כי יפסיק את פעולותיו כיון שמגיע להגבול שקבע לעצמו כפי כחותיו ורק מי שעוסק במצות ובמעשים טובים בתמימות ואינו חוקר אחר העתידות יעשה יותר ויותר מהגבלותיו הטבעיים עד שיתעלה למדריגות רמות ונשגבות.

וזה שאמר הכתוב הצור פעלו. הצור אתוון צורה כי צורת איש ישראל משתלמת על ידי המילה, ובכן יהיה תמים וילך בתמימות, כי כל דרכיו משפט. ואם אמר יאמר האדם מהיכן אגיע לאמונה טהורה כזאת להתהלך בתמימות עם הקדוש ברוך הוא, על זה אמר הכתוב אל אמונה ואין עול האל יתברך יאיר האמונה בלבו של איש ישראל.

וענין זה מתאים ליום הכיפורים, כדאיתא בספר הקדוש שפת אמת (יום כפור תרנ"ב) שיום הכיפורים כנגד מצות מילה. עד כאן. וכיון שביום הכיפורים כתיב (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. וכן אומרים ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כ'י לכ'ל הע'ם בשגג'ה. סופי תיבות מילה, על ידי העמידה לפני ה', מאיר הקדוש ברוך הוא בתווך לבו של אדם אמונה טהורה בו יתברך שיתהלך עמו בתמימות.

וזהו, הצור תמים פעלו. קאי על יום הכפורים שכנגד מצות מילה דכתיב ביה, התהלך לפני והיה תמים, כי כל דרכיו משפט. שביום הזה, הקדוש ברוך הוא שופט את ישראל, אל אמונה ואין עול. כי ביום הכפורים מאיר האל ברוך הוא אמונה בתוך לבותיהם של ישראל העומדים לפניו להטהר, וידעו כולם כי, צדיק וישר הוא. וכשהקדוש ברוך הוא מאיר אמונה בלבות בני ישראל אינו מכניס בתוכם דבר מחודש, כי בעצם לבותיהם של ישראל יש אמונה טהורה, והקדוש ברוך הוא מגלה נקודת האמונה הטמונה בלבות ישראל, ולכן אומרים ביום הכיפורים, לגולה עמוקות בדין. שבדין של יום הכפורים הקדוש ברוך הוא מגלה העומק של נשמת ישראל שהיא נקודה טהורה של אמונה, ועל דרך זה אומרים בעשרת ימי תשובה (תהילים קל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. כלומר מהנקודה העמוקה של אמונה הטמונה בקרב ליבי, קראתיך ה'.

ומעתה מובן מה שאומרים בסדר העבודה בתפלת יום הכפורים, וערב יום הכיפורים שחרית משביעין אותו במי ששכן שמו בבית הזה שלא ישנה מכל מה שאמרו לו שמא יש בלבו צד מינות. כלומר שמא אין לבו שלם ותמים עם ה' אלקיו, וזה דוקא ביום הכפורים שכנגד מצות מילה כי על ידי השבועה שמשביעין להנשמה לפני שיורדת לעולם הזה, תהי צדיק ואל תהי רשע. יש כח באדם להיות תמים עם ה' אלקיו, ומזה נמשך שבועתו של הכהן גדול שאין בו צד מינות והוא הולך בתמימות והבן היטב. (חיים לכל חי)